במחקרי חתך שנערכו לאחרונה זוהו הבדלים בזיכרון האוטוביוגרפי (AM: autobiographical memory) בקרב מטופלים הסובלים מכאב כרוני, אך לא ידוע מהו הקשר הטמפורלי בין השניים. כמו כן, עד כה המחקרים שנערכו בנושא לא כללו חולים שעברו ניתוח גדול.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Pain', החוקרים התייחסו לפערים הללו, וערכו מחקר פרוספקטיבי אורכי במסגרתו הוערכו 97 מטופלים בוגרים המועמדים לניתוח גדול. החוקרים בדקו את תפקודי הזיכרון של המשתתפים, הכאבים לאחר הניתוח, וגורמים פסיכו-סוציאליים. הערכת הזיכרון נעשתה באמצעות ה-Autobiographical Memory Test לפני הניתוח וחודש אחד לאחריו, ובמהלכה המשתתפים התבקשו להיזכר באירועים אישיים בהקשר לרמזים מילוליים חיוביים וקשורים לכאב. התגובות קודדו לפי רמת הספציפיות, ערכיות רגשית (emotional valence), ותכנים הקשורים לניתוח. שאלונים להערכת נוכחות/היעדר כאב והתפקוד הפסיכולוגי ניתנו לפני ובמהלך ביקורי המעקב אשר נערכו 1, 3, 6 ו-12 חודשים לאחר הניתוח. משוואות אומדן כלליות דגמו את הכאב בכל נקודת זמן לאחר הניתוח, עם משתני זיכרון כמנבאים.
בהתאם למשוער, מטופלים אשר לפני הניתוח נזכרו במספר גבוה יותר של זיכרונות כאב ספציפיים הראו סיכוי נמוך יותר לכאב לאחר הניתוח, בכל נקודות הזמן (יחס הסיכויים = 0.58, רווח בר-סמך של 95% 0.37-0.91). משתתפים אשר לפני הניתוח נזקקו לזמן ממושך יותר על מנת להיזכר בזיכרונות הכאב (יחס הסיכויים = 2.65, רווח בר-סמך של 95% 1.31-5.37) ואלו אשר בעת ההערכה שנעשתה לאחר חודש הפיקו יותר תוכן הקשור לניתוח (יחס הסיכויים = 1.31, רווח בר-סמך של 95% 1.02-1.68) היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לדווח על כאב לאחר הניתוח, למשך תקופה של עד 12 חודשים.
לסיכום, ממצאי המחקר אותו ערכו החוקרים אלו מצביעים על כך שקיומן של הטיות AM טרום-ניתוחיות מהווה גורם סיכון להתפתחות ולהתמשכות של כאב לאחר הניתוח. החוקרים מוסיפים כי במידה וההטיות הללו סיבתיות, התערבויות טרום-ניתוחיות לצורך שינוי האיכות והתוכן של זיכרונות המטופלים עשויות להיות אסטרטגיות מבטיחות למניעת כאב כרוני לאחר ניתוח.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
