לשינויים בנפח ההיפוקמפאלי נקשרו הן דיכאון והן מצב סוציואקונומי נמוך. עם זאת, עדיין לא נחקר באופן מספק האם גורמים אלה משפיעים אחד על השני בניבוי תוצאים נוירו-התנהגותיים. לכן, מטרת המחקר שפורסם בכתב העת Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry הייתה לבדוק האם הכנסה משפחתית מתווכת את הקשר שבין דיכאון ונפח היפוקמפאלי בעוקבה לונגיטודינאלית.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר העריכו החוקרים את האימפקט של תסמיני דיכאון בילדים בגילאי גן בלבד ובגילאי גן עד התבגרות (176 מטופלים) על נפח היפוקמפוס באמצעות מידע אורכי, החל מגילאי גן, וכן על ידי מידע התנהגותי והדמיות מוחיות בגילאי בית ספר עד גיל התבגרות. את האימפקט בחנו החוקרים תוך שימוש בהכנסה משפחתית כגורם מתווך.
תוצאות המחקר הראו כי חומרת הדיכאון במהלך תקופת הגן עברה אינטראקציה עם הכנסה משפחתית בתחזית של נפח היפוקמפאלי בנקודת ה-intercept (למשל בגיל 13 – B=-0.078, p=0.003). מעבר לכך, נמצא כי בעת בידוד האינטראקציה גילו החוקרים כי רק פרטים עם הכנסה משפחתית גבוהה יחסית הציגו נפח היפוקמפאלי קטן באופן יחסי עם החמרה בתסמיני הדיכאון (B=-0.146, p=0.005). לבסוף, הכנסה משפחתית נמצאה כקשורה לנפחי היפוקמפוס רק בפרטים עם דיכאון בגן בחומרה נמוכה עד בינונית (B=0.289, p=0.007; B=0.169, p=0.03, בהתאמה).
ממחקר זה עולה כי דיכאון בגילאי גן עובר אינטראקציה עם הכנסה משפחתית בתחזית של נפח היפוקמפאלי לאורך תקופת ההתפתחות, באופן כזה שההשפעה של דיכאון מוקדם ניכרת רק במשפחות עם הכנסה גבוהה. ממצאים אלה מעלים אפשרות שנפח היפוקמפאלי איננו סמן יעיל לסיכון לדיכאון ברמות סוציו-אקונומיות שונות, ובכך מדגישים את החשיבות של הקונטקסט של הסביבה בעת הערכה של סמנים המצביעים על סיכון לדיכאון. מחקרים עתידיים יצטרכו לחקור כיצד סטרס סוציו-אקונומי יכול למסך את האפקט של דיכאון על התפתחות היפוקמפאלית, ולקבוע מסלולי סיכון נוירו-התפתחותי אלטרנטיביים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
