גסטרואנטריטיס חדה (Acute gastroenteritis) מוגדרת כשלשול חד הנמשך פחות משבועיים, ומלווה לעיתים בחום או הקאות. היא אחד מגורמי התחלואה הנפוצים ביותר בילדים, ורובם יחלו בה לפחות פעם אחת עד גיל 3. במרבית המקרים המחלה מתבטאת בצורה קלה בלבד, אך לעיתים נדרש לטפל בה במסגרת אשפוז, ובמקרים נדירים היא עלולה לגרום לתמותה. בישראל, בשנת 2008, כ-13% מהאשפוזים בילדים מתחת לגיל 5 היו משניים לגסטרואנטריטיס.
מסמך ההמלצות הנסקר במאמר זה, שפורסם ב-2015, מבוסס על ההנחיות שפורסמו ב-2010 באשר לאבחון ולטיפול בגסטרואנטריטיס חדה, כמו גם על מחקרים שפורסמו מאז, וכן על ההנחיות המעודכנות שפורסמו בשנת 2014 על ידי האיגוד האירופאי לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים (ESPGHAN) והאיגוד למחלות זיהומיות בילדים (ESPID), תוך התאמתן למדינת ישראל. ההנחיות אומצו על ידי החוג למחלות זיהומיות בילדים, האיגוד לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים והאיגוד הישראלי לרפואת ילדים בישראל.
גורמי סיכון
עד לשנת 2011, נגיף הרוטה היה הגורם השכיח ביותר לגסטרואנטריטיס חדה בילדים, והוביל לכ-4,000 אשפוזים בשנה. לאחר כניסת החיסון נגד נגיף הרוטה לשגרת חיסונים, הפכו חיידקי השיגלה והקמפילובקטר ג'גוני למחוללי המחלה הנפוצים. עם זאת, נגיף הרוטה נותר הגורם בשכיחות הגבוהה ביותר למחלת שלשולים מלווה בציחיון (דהידרציה).
גיל צעיר מחצי שנה, חסר חיסוני ומצב סוציואקונומי נמוך נמצאו בעלי קשר לשלשול קשה וממושך יותר. משך ארוך של שלשול נמצא קשור לחוסר תיאבון, חום, הקאות וריר בצואה, בעוד שחומרת השלשול השתקפה בציחיון ובהקאות.
הערכת חומרת המחלה
באנמנזה, הקאות ותכיפות היציאות הם הפרמטרים החשובים ביותר להערכת ציחיון. מומלץ לשאול על תפוקת השתן, ההקאות, תכיפות היציאות, המצב הכללי, כמות המזון והשתיה שנצרכים וחום הגוף.
את הטיפול מומלץ לתכנן בהתבסס על שלוש דרגות חומרת הציחיון כמפורט בטבלה 2. הסימנים הקליניים בעלי ערך הניבוי הטוב ביותר לאבחון ציחיון הם איבוד משקל, זמן החזר קפילרי מוארך, טורגור עור ירוד, מיעוט במתן שתן ונשימה בלתי תקינה.
ברוב המקרים אין צורך בביצוע תרבית צואה, מדידת סמנים בצואה או בדיקות דם לאלקטרוליטים. במקרים של ציחיון בינוני עם ממצאים קליניים לא טיפוסיים, ציחיון קשה, ובטיפול בריהדרציה תוך ורידית, יש לבדוק את רמת האלקטרוליטים בסרום.
הטיפול
הטיפול בילדים עם גסטרואנטריטיס חדה המלווה בציחיון מבוסס על החזרת נוזלים ומלחים. טיפול הבחירה הוא רהידרציה (החזרת נוזלים) פומית על ידי תמיסות עם אוסמולריות מופחתת (ORS - Oral rehydration solution). במידה והילד מקיא, מומלץ לתת כמות קטנה בכל מספר דקות. מומלץ להמשיך בהנקה במהלך הרהידרציה, וכן להתחיל תזונה רגילה בתוך 4-6 שעות מתחילת המתן.
מתן נוגדי 5-HT3 נמצא יעיל בילדים קטנים עם הקאות משניות לגסטרואנטריטיס, אך הוא אינו מומלץ בילדים עם ציחיון בינוני-קשה או בילדים עם הפרעות במלחי הדם. נמצאו עדויות לכך שזנים מסוימים של פרוביוטיקה יעילים בהפחתת משך וחומרת המחלה, וכן שכלכלה נטולת לקטוז מזרזת את ההחלמה.
דיוסמקטיט (Diosmectite), תרופה המבוססת על חימר סילקט טבעי של אלומיניום ומגנזיום, היא בעלת תכונות ספיגה עוצמתיות, המאפשרות לה לספוח חיידקים ונגיפי רוטה, כמו גם רעלנים מסויימים. מנגנוני הפעולה של התרופה עדיין לא מובנים במלואם, אבל הם ככל הנראה קשורים בהפחתת דלקת, שינוי התכונות של הריר, עיכוב ייצור הריר וספיחת מזהמים. היעילות של דיוסמקטיט הוכחה במספר ניסויים: מחקרים הראו כי שימוש בדיוסמקטיט מקצר את משך המחלה וכן מפחית את תדירות היציאות בילדים עם מחלה בינונית-חמורה.
כאמור, במרבית המקרים המחלה אין צורך בטיפול אנטיביוטי, אך מומלץ לשקול אותו אם יש חשד גבוה לשיגלוזיס, אם יש זיהום בקמפילובקטר ב-3 הימים שלאחר תחילת הסימפטומים, ובמקרים נוספים, כדוגמת חסר חיסוני.
מומלץ לאשפז את הילד החולה בגסטרואנטריטיס אם המחלה מלווה ב: הלם, ציחיון קשה, שינויים נוירולוגים, הקאות דמיות, קושי בהחזרת נוזלים פומית, ובמקרים נוספים. הטיפול המומלץ באשפוז כולל רהידרציה פומית, תוך ורידית או אנטרלית, כתלות במצב בילד. בנוסף, ניתן לשקול טיפול בזנים פרוביוטיים (LGG) שנמצא שיעיל בקיצור זמן האשפוז.
בישראל, על פי ההמלצות יש לחסן ילדים נגד נגיף הרוטה. החיסון ניתן במסגרת חיסוני השגרה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות