מחקר חדש מטיל ספק ב"השערת מפל עמילואיד" כגורם לאלצהיימר

עד לאחרונה, הצטברות של בטא עמילואיד, הנפוצה בקרב חולי אלצהיימר, נחשבה לאחראית להידרדרות בתפקוד הקוגניטיבי האופיינית להפרעה. עם זאת, אנשים רבים צוברים פלאקים עמילואידים במוח כשהם מתבגרים, אך רק חלק מהאנשים הללו מפתחים דמנציה.

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Alzeimer’s Disease הציע שתסמיני דמנציה יכולים לנבוע לא מהיווצרות של פלאקים בלתי מסיסים אלא מחוסר בחלבון עמילואיד בטא מסיס.

במשך יותר מ-40 שנה, חוקרים מאמינים באופן נרחב שתסמיני מחלת האלצהיימר, הצורה הנפוצה ביותר של דמנציה, נובעים בעיקר מהצטברות של פלאקים בלתי מסיסים של בטא-עמילואיד במוח. לפי השערה זו, "השערת מפל עמילואיד", חלבון בטא עמילואיד מסיס שוקע ויוצר רובד של עמילואידים בלתי מסיסים, הפוגעים בתאי עצב ובסינפסות. רובד זה פוגע בהעברה התקינה של מסרים עצביים, מה שמוביל לתסמיני דמנציה אופייניים, כגון אובדן זיכרון, בעיות שפה והתנהגות בלתי צפויה.

המחקר שנערך באוניברסיטת סינסינטי מטיל ספק בהשערה זו, כיוון שלאנשים רבים עם רובד עמילואיד אין תסמינים של דמנציה, וטיפולים שמטרתם להאט את הצטברות הפלאק הראו השפעה מועטה על התקדמות המחלה. החוקרים הציעו תיאוריה חלופית:  תסמיני אלצהיימר נגרמים לא על ידי עלייה ברובד של עמילואידים בלתי מסיסים, אלא על ידי ירידה בכמות הבטא עמילואיד המסיס, החיוני לתפקוד קוגניטיבי.

המחקר התפרסם חודשים ספורים לאחר שתחקיר בכתב העת Science העלה חשד לשיבוש ממצאי מחקר משפיע משנת 2006 שהוביל חוקרים רבים לחקור פלאקים עמילואידים.

במחקר הנוכחי, החוקרים הסתמכו על ממצאים ממחקר קודם שערכו, לפיו אנשים עם רמות גבוהות של בטא עמילואיד מסיס היו נורמליים מבחינה קוגניטיבית, גם אם היה להם רובד עמילואיד, בעוד אנשים עם רמות נמוכות יותר של בטא עמילואיד מסיס היו בסבירות גבוהה יותר לסבול מפגיעה קוגניטיבית. ממצאים אלה הצביעו על כך שייתכן שלא הצטברות של פלאקים עמילואידים בלתי מסיסים, אלא הירידה הנלווית בבטא עמילואיד מסיס היא שגרמה לתסמינים.

החוקרים בדקו אנשים עם מוטציות דומיננטיות שגורמות להם לסיכון גבוה יותר לפתח רובד עמילואיד במוח, מה שנחשב למגביר את הסבירות שלהם לפתח מחלת אלצהיימר. החוקרים ביצעו הערכות קליניות לתפקוד קוגניטיבי באמצעות סולם דירוג דמנציה קליני על כל המשתתפים. הם גם מדדו את רמות חלבוני העמילואיד השונים בנוזל השדרה שלהם וערכו להם הדמיות עצביות כדי לכמת את רובד החלבון הבלתי מסיס במוח. המשתתפים נבדקו בתחילת המחקר ולאחר זמן מעקב ממוצע של 3.3 שנים.

למשתתפים עם רמות גבוהות יותר של בטא עמילואיד מסיס היה סיכוי נמוך יותר להציג ירידה קוגניטיבית, גם אם היה להם פלאקים של עמילואיד. רמות נמוכות יותר של בטא עמילואיד מסיס היו קשורות מאוד להידרדרות קוגניטיבית מהירה יותר. משתתפים עם רמת בסיס של בטא עמילואיד מסיס במוח מעל 270 פיקוגרם למיליליטר היו במצב תקין קוגניטיבית בלי קשר לכמות הפלאקים העמילואידים במוחם.

המחבר הראשי של המאמר טוען שהגיוני שהתהליך הנוירודגנרטיבי נגרם מ"משהו" שמאבדים, עמילואיד-בטא, ולא מ"משהו" שמתווסף, רובד העמילואיד. החוקרים מתכוונים לבדוק כעת אם טיפולים שמגבירים את רמת הבטא-עמילואיד המסיס יכולים להיות יעילים במאבק במחלת האלצהיימר.

לדברי החוקרים, מנגנון דומה עשוי לפעול במחלת פרקינסון. משקעים בלתי מסיסים במוח, הנקראים גופיפי לוי, נחשבים לגורמים לרבים מהתסמינים. הם משערים שייתכן שהאחריות היא ירידה ברמות של אלפא-סינוקלאין נורמלי ומסיס, במקום הצטברותו לגופיפי לוי בלתי מסיסים.

מגבלות המחקר: המדגם עליו בוצע קטן יחסית ולכל המשתתפים יש גן נדיר הגורם להם נטייה למחלת אלצהיימר. לכן, למרות שהמחקר הזה פותח תחומים חדשים בחיפוש אחרי טיפולים יעילים, הוא עדיין לא מספק את "תרופת הפלא" נגד מחלת אלצהיימר והפרעות ניווניות אחרות.