במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, חוקרים בקישו להעריך את היעילות ואת הבטיחות של טיפול עם וורטיוקסטין במתבגרים הסובלים מהפרעת דיכאון מאג׳ורי.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו בני נוער בגילאי 12-17 עם אבחנת דכאון מאג'ורי על פי הגדרות ה-DSM-5 אשר עברו ארבעה שבועות של התערבות פסיכוסוציאלית קצרה יחד עם טיפול אינבו ואשר לא עמדו בקריטריונים של תגובה (ציון כולל בסולם דיכאון ילדים [CDRS-R] של לפחות 40 וגם מעל 40% ירידה וציון הערכת הורים גלובלית גבוה מ-2). המשתתפים עברו הקצאה אקראית ביחס של 1:1:1:1 לקבלת 8 שבועות של התערבות פסיכוסוציאלית קצרה וטיפול כפול סמיות עם וורטיוקסטין 10 מ״ג, 20 מ״ג פלואוקסטין 20 מ״ג או אינבו. התוצא הראשי במחקר היה השינוי בציון CDRS-R כולל מזמן ההקצאה ועד 8 שבועות.
מתוך 784 מטופלים אשר השתתפו בארבעת השבועות הראשונים של המחקר, 616 עברו חלוקה לאחת מקבוצות הטיפול. תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר 8 שבועות, השינוי הממוצע בציון ה-CDRS-R הכולל עבור קבוצת הוורטיוקסטין עמד על -18.01 (טעות תקן – 0.98) וההבדל הממוצע בהשוואה לאינבו היה 0.21 (p=0.878; לא מובהק). עבור פלואוקסטין, השינוי הממוצע ב-CDRS-R היה -21.95 וההבדל הממוצע לעומת אינבו היה -3.73 (p=0.015). תופעות לוואי שקשורות לטיפול אשר התרחשו בלפחות 5% מהמטופלים בכל זרועות הטיפול עם וורטיוקסטין ולפחות פי 2 יותר מאשר בזרוע הטיפול עם אינבו. תופעות הלוואי כללו בחילה, כאב ראש, הקאה וסחרחורת.
ממחקר זה עולה כי מטופלים בכל זרועות הטיפול הדגימו ירידה בציון ה-CDRS-R עד סוף תקופת המחקר, כאשר לא היה הבדל מובהק בין זרוע הוורטיוקסטין ואינבו ועל כן לא ניתן לסכם כי וורטיוקסטין יעיל מטיפול אינבו. פרופיל הבטיחות הכולל העדיף של וורטיוקסטין באוכלוסיית המתבגרים היה עקבי עם זה שנצפה במחקרים במבוגרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
