קיים חוסר במידע על ההשפעה של דימתיל פומרט (DMF) בנוגע לנזק המקומי והמפושט של החומר האפור (GM), אשר מהווה נדבך פתולוגי חשוב במוגבלות המקושרת לטרשת נפוצה (MS).
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Multiple Sclerosis Journal', מטרת החוקרים הייתה להעריך את ההשפעה של DMF על הצטברות הנגעים בקליפת המוח (CL: cortical lesions) ועל האטרופיה המקומית והכללית של ה-GM בקרב חולי טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית (RRMS).
148 מטופלים (גיל ממוצע 38.1 ± 9.7 שנים) שטופלו עם DMF השלימו מחקר אורכי אשר ארך שנתיים. כלל המטופלים עברו הערכות שגרתיות של ה-Expanded Disability Status Scaleי(EDSS), ולכל הפחות שתי הדמיות תהודה מגנטית (MRI) T3,י3 ו-24 חודשים לאחר התחלת הטיפול עם DMF. ה-CL ושינויים באטרופיה המקומית והגלובלית של מספר אזורי מוח שונים הושוו עם 47 מטופלים שלא טופלו, אשר תואמים מבחינת גיל ומין.
המטופלים שקיבלו DMF הראו שיעור נמוך יותר של הצטברות ה-CL (חציון 0 [0-3] לעומת 2 [0-7], p < 0.001) ביחס לביקורת. עובי קליפת המוח הגלובלית (p < 0.001), וכן העובי המקומי והנפח היו נמוכים יותר בקבוצת הטיפול (המוח הקטן, היפוקמפוס, הגרעין הזנבי [caudate] והפוטמן: p < 0.001; תלמוס p = 0.03). בנוסף, נמצאו שיעור נמוך יותר של הישנויות (14% לעומת 40%, p < 0.001), שינוי ב-EDSS (0.2 ± 0.4 לעומת 0.4 ± 0.9, p < 0.001) ונגעי חומר לבן חדשים (חציון 0 [0-5] לעומת 2 [0-6], p < 0.001). לא נצפו תגובות תרופתיות בדמות אירועים חריגים חמורים.
לסיכום, מעבר להשפעה הידועה של הטיפול על פעילות המחלה, תוצאות המחקר מספקות ראיות בנוגע להשפעת הטיפול עם דימתיל פומרט על ידי הפחתה בהתקדמות הנזק, המפושט והמקומי, של החומר האפור.
מקור: