הקלה בתסמיני המחלה היא גורם מפתח בטיפול תרופתי מוצלח לשיוגרן. עם זאת, חוויות המטופלים עם התסמינים הקשורים למחלה אינן נחקרות באופן מספק. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Arthritis & Rheumatology', מטרת החוקרים הייתה לקבוע כיצד כאב, יובש ועייפות, שהם התסמינים העיקריים של שיוגרן, מהווים מקבצי פנוטיפים של המחלה.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בנתונים ממרשם ה-Sjögren's International Collaborative Clinical Allianceי(SICCA) ושאלון של ה-Sjӧgren's Foundation. במסגרת המחקר נעשה מקבץ היררכי לפי תסמינים של יובש, עייפות וכאב. באמצעות עוקבות מארצות הברית ובין-לאומיות החוקרים ערכו אנליזת רגרסיה לוגיסטית מרובה, על מנת להשוות את המקבצים הכוללים הבדלים בתסמינים, באיכות החיים (QoL), שימוש בתרופות, וביטויים מערכתיים.
זוהו ארבעה מקבצים דומים בקרב 1,454 רשומים ב-SICCA, ובקרב 2,920 משתתפי שאלון ה-Sjӧgren's Foundation. מקבצי ה-SICCA היו: עול תסמינים נמוך בכלל הקטגוריות (LSB:י10% שכיחות), יובש, כאב קל (30%), כאב חזק (23%), ועול תסמינים גבוה בכל הקטגוריות (HSB: 37%). מקבצי ה-Sjӧgren's Foundation כללו: LSBי(23%), יובש, כאב קל (14%), כאב חזק (21%), ו-HSBי(42%).
המטופלים במקבץ ה-HSB התאפיינו עם שיעור גבוה יותר של תסמינים כוללים וערך נמוך יותר של ה-QoL, אך עם חומרת מחלה קלה יותר בהשוואה למטופלים האחרים. למרות שבמקבץ זה הייתה מעורבות קלה יותר של איברי הגוף ושל תוצאות המעבדה, מקבץ ה-HSB קיבל טיפול אימונו-מודולטורי בתכיפות הגבוהה ביותר.
לסיכום, החוקרים זיהו ארבעה מקבצים של תסמונת שיוגרן המבוססים על תסמיני המטופלים. בנוסף לכך, ממצאי המחקר מראים כי עול התסמינים והשימוש בטיפול אימונו-מודולטורי לא תואם את הממצאים המעבדתיים ושל איברי הקצה. הממצאים הללו מצביעים על כך שישנה אי-התאמה בין הממצאים האובייקטיבים לבין הטיפולים. החוקרים מציעים כי יש לעדכן את הגישה לתסמונת, על ידי שימוש בגישה של מקבצים המתבססים על התסמינים מהם סובלים המטופלים.
מקור: