שלושה שופטי בית המשפט העליון קבעו אתמול (ב') בפסק דין נגד בית החולים לניאדו בנתניה כי מניעת טיפולי פוריות מאישה רק משום שאיננה רשומה כנשואה במרשם האוכלוסין היא "מפלה, פוגענית וכואבת" ואפליה אסורה על פי חוק זכויות החולה.
עוד בעניין דומה
בכך דחו השופטים ענת ברון, יצחק עמית וג'ורג' קרא ערעור בית החולים החרדי לניאדו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד מ-2017. אז אושרה תביעה ייצוגית בסך 60 מיליון שקל נגד לניאדו לאחר שסירב לבצע טיפולי פוריות באישה לא נשואה, בנימוק שבית החולים הוא מוסד דתי בבעלות חסידות צאנז) המחויב בדרישות ההלכה.
מפסק הדין שניתן אתמול ומחזי' 56 עמודים, בית החולים לא הכחיש את קיום מדיניותו זאת - אך טען כי אין זו אפליה, אלא קיום של ציווי הלכתי, שהוא חלק מצביונו ומהותו של בית החולים. לטענת לניאדו, דרישתו שבני הזוג יהיו נשואים "נובעת מההלכה היהודית, הרואה בקיום התא המשפחתי מוסד וערך עליון". נטען גם כי דרישת רישום נישואין מצמצמת את הסיכונים ההלכתיים הטמונים בטיפולי הפריה חוץ-גופית, מבחינת החשש להולדת ממזר.
השופטת ברון כתבה בפסק הדין: "סגירת הדלת בפני נשים שאינן נשואות מבטאת אמירה המתייגת את כל אותן משפחות חדשות - כפסולות ונחותות ביחס למשפחה המסורתית. ההבחנה שעורך לניאדו בין נשים נשואות לנשים שאינן נשואות היא אפליה אסורה… בהתאם להסדר החקיקתי הקיים בחוק זכויות החולה, אי-אפשר לבצע הבחנה בין מטופלים על יסוד טעם הלכתי או מצפוני.
"מרגע שבית החולים מאשר כי מדיניות ההבחנה שלו בין המטופלות נעשית על בסיס מעמד אישי (נשואות או לא נשואות), ואינה נסמכת על שיקולים רפואיים - אין מנוס מסיווג המדיניות כאפליה אסורה. די בכך בכדי לקבוע שמתקיימים בענייננו יסודות עוולת איסור האפליה שבחוק זכויות החולה.
"עוצמתה של הבחירה בהורות והכמיהה לילד אינן שונות בין אישה נשואה לאישה שאינה נשואה, וגם לא הכאב והתסכול הנובעים מהקושי לממשה…", כתבה ברון ואליה הצטרפו גם שני עמיתיה לדיון - "עצם המדיניות המעניקה אפשרות לטיפולי פוריות רק לבני זוג נשואים, לצד שלילת אפשרות זו מאלו שאינם, מהווה פגיעה בגרעין הקשה של כבוד האדם, הכוללת ממד של השפלה כלפי הצד המופלה.
"סגירת הדלת בפני נשים שאינן נשואות מבטאת אמירה המתייגת את כל אותן משפחות חדשות - כפסולות ונחותות ביחס למשפחה המסורתית של גבר ואישה שנישאו זה לזו. אמירה הצהרתית זו היא כשלעצמה פוגענית, ועשויה להוביל לגיבושו של נזק לא ממוני לאישה המופלית".
הקבוצה שבשמה הוגשה התביעה הייצוגית כוללת נשים שאינן נשואות הסובלות מבעיות פוריות. בהתאם להסכמים עם קופות החולים, הן זכאיות לקבלת טיפולי פוריות בלניאדו, אך לא פנו באופן אקטיבי לקבלת הטיפול שם. בית החולים טען כי גודל הקבוצה לא פורפורציונלי, וכי בפני הנשים האמורות עמדו אלטרנטיבות רבות לביצוע הפריה חוץ גופית בבתי חולים אחרים.
ברון: "במקרים שבהם אין בידי מבקש האישור לתביעה ייצוגית כלים להוכיח קיומה של קבוצה שאכן הופלתה, דומה כי יהיה ראוי להעביר את נטל הראייה ביחס להיעדר הקבוצה לכתפי הגורם שלכאורה מפלה".
בנוגע לטענת האלטרנטיבות, קבע השופט עמית: "כפי שאין בעל חנות יכול לומר שהוא מסרב למכור לפלוני מאחר שהוא משתייך לקהילת הלהט"ב, אך הוא נכון להפנותו לרכוש את המוצר בחנות בשכונה אחרת, כך גם בענייננו. בעצם הסירוב של בית החולים לניאדו להעניק טיפולי פוריות לקבוצת הנשים הלא נשואות - אך ורק בשל השתייכותן לקבוצה זו - יש משום פגיעה בכבודן כאישה וכאדם".
פסק הדין גם מעמיד באור מביך את משרד הבריאות: בשנת 2014 אימץ את עמדת בית החולים לניאדו ודחה את עמדת האישה. באפריל 2014 השיב לה המשרד כי מבירור שעשה עם בית החולים, עלה כי "לניאדו פועל לפי ההלכה היהודית, ולא ניתן לשנות את עקרונות המוסר שלפיהם הוא מעניק שירות". עוד קבע המשרד: "מדובר על סירוב למתן הטיפול במקרה שאינו באופן ברור חלק מהזכות לשוויון (כגון סירוב למתן טיפול מטעמי גזע או מין). לכן, הואיל וקיימת אלטרנטיבה סבירה לטיפול, איננו רואים מקום לכפות על המוסד לפעול בניגוד לתפיסתו הערכית".
אלא שפסק הדין הנוכחי של בית המשפט העליון שולל טיעונים אלה בזה אחר זה, וקובע כי מדובר באפליה אסורה על פי חוק זכויות החולה.
מלניאדו נמסר: "פסק הדין התקבל לפני מספר שעות, אנו לומדים אותו".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
