כעת לא ברור האם נשאות של חיידקים עמידים למספר תרופות (MultiDrug-Resisting Organisms - MDRO) בפי הטבעת הינו מצב שכיח, והאם מצב זה גורם לנטייה לזיהום על ידי אותם חיידקים במטופלים עם שחמת הכבד.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר זה נבדקו שתי סדרות של מטופלים עם מחלה סופנית. בעוקבה פרוספקטיבית מברצלונה נכללו 486 מטופלים רצופים; 129 עם שחמת הכבד ו-357 ללא (בין השנים 2015-2016). משטפים רקטליים נלקחו עבור מטופלים אלו במעמד האשפוז ובכל שבוע לאחר מכן (עד שחרור מהיחידה לטיפול נמרץ) לצורך זיהוי נשאות של MDRO. החוקרים העריכו את גורמי הסיכון עבור נשאות וזיהום על ידי MDRO. בעוקבה רטרוספקטיבית נוספת מפרנקפורט נכללו 421 נבדקים עם שחמת הכבד בין השנים 2010-2018. שם החוקרים בחנו נשאות של MDRO בפי הטבעת עבור צורך אפידמיולוגי נפרד.
תוצאות המחקר הדגימו כי בעוקבה מברצלונה נמצאו 159 נבדקים שנשאו MDROי(32.7%), מהם 102 (64.2%) במעמד האשפוז ועוד 57 (35.8%) במהלך תקופת המעקב. מטופלים עם שחמת הכבד התייצגו עם שיעורים גבוהים יותר של נשאות במעמד האשפוז בהשוואה לאלו ללא שחמת (28.7% לעומת 18.2%; p=0.01), אך במהלך האשפוז במחלקה לטיפול נמרץ הושוו שיעורי הנשאות. ESBLי(Extended-spectrum beta-lactamase-Enterobacterales) היו החיידקים הנפוצים ביותר שבודדו במטופלים עם נשאות של MDRO בשתי הקבוצות, בין במעמד האשפוז ובין במעקב במחלקה. כמו כן נמצא כי הסיכון לזיהום על ידי החיידקים הנישאים היה גבוה יותר עבור מטופלים עם שחמת הכבד (יחס סיכונים של 7.41) בהשוואה לאלו ללא שחמת (יחס סיכונים של 5.65).
גם בעוקבה מפרנקפורט נשאות של MDRO בפי הטבעת הייתה שכיחה (n=198; 47%- 131 במעמד האשפוז [66.2%] ו-67 [33.8%] במהלך האשפוז), כאשר בעוקבה זו החיידקים הנפוצים אותם נשאו היו אנטרוקוקים עמידים לונקומיצין. גם בעוקבה זו נמצא כי נשאות של MDRO בפי הטבעת קשורה לעליה בסיכון של זיהום על ידי החיידקים הללו. רוב הזיהומים במטופלים הנושאים MDR נגרמו מהחיידקים אותם הם נושאים.
מסקנת החוקרים הייתה כי נשאות של MDRO בפי הטבעת הינו שכיח מאוד בחולים סופניים עם שחמת כבד. כמו כן נמצא כי נשאות של MDRO מעלה את הסיכון לזיהום על ידי אותם חיידקים עמידים.
מקור: