קורבנות התעללות בילדות נוטים לדיכאון ולמחלות רבות בבגרותם

מחקר קנדי שנעשה באוניברסיטת מק'מאסטר בטורונטו קנדה ופורסם בסוף השבוע ב-sciencedirect מחדד עוד יותר את ההבנות ההולכות ומתגבשות כי מי שהיו קורבנות להתעללות פוגענית בתקופת הילדות וההתבגרות נוטים פי שניים לחוות בהמשך החיים – אף עשרות שנים לאחר אירועי ההתעללות – דיכאון וחרדות ולפתח סוכרת, סוגי סרטן, מיגרנות, מחלות לב, COPD כרוני ודלקות פרקים, וזאת בהשוואה לבגירים שלא חוו טראומה מהסוג הזה. בגירים אלה אף מעשנים יותר וגם צורכים יותר משקאות אלכוהוליים במידה שהולכת ומחמירה עם השנים.

על פי המחקר, בעיותיהם הגופניות והנפשיות של קורבנות אלה אלה צצות בשלבים מאוחרים בחיים גם לאחר שכבר רכשו השכלה והם בעלי הכנסה מכובדת מעבודתם. מחברי המחקר טוענים כי לרופאים ואנשי צוות טיפולי המטפלים בבגירים להיות מודעים לכך וכי יש מקום לומר למטופליהם שהם זקוקים לייעוץ מקצועי כדי לשפר את מצבם, ובין היתר להיות מטופלים בתרפיה קוגניטיבית התנהגותית, CBT – שיטה התערבותית שנמצאה יעילה להפחתת הפרעות פוסט טראומה בקרב בגירים ששרדו התעללות בילדות.

פרופ' אמה פולר-תומסון, ממחברי דו"ח המחקר מהמכון למחקרי ההזדקנות, הסבירה שבלתי אפשרי להגדיר באופן ממוקד את המסלולים ותחנות הביניים המובילים מאירועי הילדות הטראומטיים ומשפיעים על השינויים הפיזיולוגיים ועל יכולת המערכת החיסונית לווסת את התגובה של הגוף למצב הסטרס.

עוד עלה מהמחקר כי בכל ההפרעות הנלוות לטראומת ההתעללות בילדות, הן במחלות הגופניות והן בנפשיות, נמצאו רמות לא נורמליות של קורטיזול. החוקרים סבורים כי מחקרי המשך צריכים להתמקד בהורמון זה.

בין מגרעות המחקר: הוא נעשה על 409 בגירים שדיווחו על היסטוריה של התעללות בילדות בהשוואה ל-4,659 משתתפים בשאלונים שלא חוו פגיעות בתקופת הילדות. כולם היו בני 60 ומעלה, תושבי קולומביה הבריטית.