איקסקיזומאב, נוגדן חד שבטי בעל זיקה גבוהה המכוון באופן סלקטיבי לאינטרלוקין 17Aי(IL-17A), הראה יעילות מובהקת בטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית (PsA). כמו כן, הטיפול הוביל לתגובה קלינית מתמשכת וארוכת טווח, ללא תוצאי בטיחות חדשים ובלתי צפויים למעכב IL-17A. במאמר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Annals of the Rheumatic Diseases', החוקרים מדווחים על פרופיל הבטיחות העדכני של הטיפול עם איקסקיזומאב בחולי PsA, לתקופה של עד שלוש שנים.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו ניתוח בטיחות משולב מארבעה מחקרים קליניים על חולי PsA שטופלו עם מנה אחת לכל הפחות של איקסקיזומאב. הדיווחים כוללים את שיעורי ההיארעות המתוקננים לחשיפה (EAIR: exposure-adjusted incidence rates) של תופעות הלוואי שאירעו במהלך הטיפול (TEAE: Treatment-emergent adverse events) ושל תופעות לוואי נבחרות.
בסך הכל נכללו 1,401 מטופלים במחקר, עם חשיפה מצטברת לאיקסקיזומאב של 2,247.7 שנות מטופל. ה-EAIR של מטופלים עם TEAE של 1 ומעלה היה 50.3 על כל 100 שנות מטופל. מרבית ה-TEAE היו קלים עד בינוניים בחומרתן. תופעות לוואי חמורות דווחו בקרב 134 מטופלים (EAIR=6.0). ה-TEAE המדווחות ביותר היו נזופרינגיטיס (EAIR=9.0) וזיהומים של דרכי הנשימה העליונות (EAIR=8.3). זיהומים באופן כללי ותגובות מקומיות באתר ההזרקה היו ה-TEAE השכיחות ביותר. שיעורי ההיארעות של מקרים חמורים היו נמוכים (EAIR ≤1.2). ה-EAIR של ממאירויות (EAIR=0.7), מחלות מעי דלקתיות (EAIR=0.1) כולל קוליטיס כיבית וקרוהן, דיכאון (EAIR=1.6) ואירועים צרברו-קרדיווסקולריים חמורים (EAIR=0.5) היו נמוכים. כפי שהוערך, בהתבסס של שנת החשיפה, שיעורי המקרים היו בירידה, או שהיו קבועים לאורך הזמן.
לסיכום, ממצאי האנליזה מצביעים על כך שפרופיל הבטיחות הכולל וסבילות הטיפול עם איקסקיזומאב בחולי דלקת מפרקים פסוריאטית תאמו לפרופיל בטיחות הידוע. לא זוהו תופעות לוואי חדשות או שאינן צפויות תחת הטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
