עודף ברזל הינו סיבוך חמור של אנמיות מורשות. טיפול בעזרת קלטורים לברזל אפשרי, אך לטיפול זה בעיות רבות כגון תופעות לוואי משמעותיות, עלות גבוהה וזמינות נמוכה במדינות רבות בהן יש שכיחות גבוהה של אנמיות מורשות.
עוד בעניין דומה
במחקר מוצלב אקראי עם בקרת אינבו שבוצע במסגרת מחקר פאזה 3 החוקרים הקצו מטופלים בוגרים עם אנמיה מורשת שאיננה תלויה בעירויי דם שסבלו מעודף ברזל לקבלת טיפול עם אזומפרזול (במינון של 40 מ"ג פעמיים ביום) או אינבו למשך 12 חודשים. התוצא העיקרי שנבדק היה שינוי בתוכן הברזל בכבד, כפי שנמדד ב-MRI. למחקר גוייסו 30 נבדקים סך הכל.
תוצאות המחקר הדגימו כי טיפול עם אזומפרזול הביא להפחתה משמעותית יותר מבחינה סטטיסטית בתוכן הברזל בכבד, אשר עמדה על 0.55 מ"ג ברזל/גר' משקל יבש, יותר מאשר לאחר טיפול עם אינבו (רווח בר-סמך של 95%, 0.05-1.06; p=1.03). תוכן חציוני של הברזל בכבד בבסיס בקבוצת המטופלים עם אזומפרזול עמד על 4.99 מ"ג ברזל/גר' משקל יבש, בהשוואה ל-4.49 מ"ג ברזל/גר' משקל יבש בקבוצת האינבו. השינוי הממוצע בתוכן הברזל הכבדי לאחר טיפול עם אזומפרזול עמד על -0.57±1.2 לעומת -0.11±0.75 מ"ג ברזל/ג' משקל יבש לאחר טיפול עם אינבו.
הטיפול עם אזומפרזול נסבל היטב ותופעות הלוואי המדווחות היו קלות בלבד, כך שאף נבדק לא נאלץ לפרוש מהמחקר בעקבותן.
מסקנת החוקרים הייתה כי טיפול עם אזומפרזול הביא להפחתה משמעותית בתוכן הברזל בכבד בהשוואה לטיפול עם אינבו בקבוצה הטרוגנית של מטופלים עם מחלות אנמיה מורשות שאינן תלויות בעירויי דם. מנקודת מבט בינלאומית, לממצאים אלו יכולות להיות השלכות גדולות בשל זמינותם הגבוהה של מעכבי משאבות מימן, ובמיוחד במדינות רבות בהן קלטורים לברזל לא זמינות.
מקור: