האלימות נגד צוותים רפואיים, תופעה מוכרת וקשה, נמצאת במגמת עלייה. בצד הטיפול הבלתי מתפשר המתחייב בתופעה, באמצעים של ביטחון, הגנה ואכיפה, יהיה זה נכון לרדת לשורשי התופעה ולטפל בהם. לטפל רק בביטחון זה כמו לשים פלסטר על סרטן, וזה לא מה שמצופה דווקא ממערכת בריאות.
כשהתמניתי למנהל מחוז בקופת חולים נדהמתי למצוא גישה של השלמה, קבלה והרכנת הראש מצד הצוותים עם אירועי אלימות מצד מטופלים. הנהגתי מדיניות של אפס סובלנות, עודדתי את העובדים לדווח על כל מקרה, גם אם פעוט לכאורה, שוחחתי אישית עם כל עובד שנפגע ודאגתי שכל אירוע יטופל מיידית, מהזמנת המטופל לשיחה עם מנהל, מכתבי הרחקה ומניעת טיפול ועד תלונה במשטרה. פעם טסתי לאילת כדי להעיד בבית משפט ולוודא שהענישה של מטופלת אלימה תהיה הולמת. ובכן, היא לא היתה.
הטלת אשם באלימות במי שמתבטאים נגד מדיניות הקורונה היא ניצול ציני של תופעה קשה לבוא חשבון עם ביקורת ציבורית כלפי קובעי המדיניות, שהיא לגיטימית ורחוקה כרחוק מזרח ממערב מאלימות נגד צוותים בשטח
הכרחי, אם כן, שהנושא יקבל עדיפות בעיני ההנהלה הבכירה, שתהיה דירקטיבה ניהולית ברורה וגיבוי לכל עובד שחווה אלימות. החלטת הממשלה מלפני כחודש על תקצוב עמדות שיטור בבתי החולים היא נכונה, אבל לא סביר בעיני שמנכ"לי קופות החולים, משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית אפשרו את אישור ההחלטה הזו בלי שיינתן מענה ראוי גם לרפואת הקהילה. בא האירוע המזעזע בבאר יעקב וטפח על הפנים. אנחנו במרפאות חשים הפקרה.
השלכות אסטרטגיית ההפחדה וההגבלות הדרקוניות
באשר לשורשי התופעה, אי אפשר לנתק את האלימות במערכת הבריאות מהאלימות הכללית הגואה בחברה, אלימות שהתגברה בשנות הקורונה, כפי שרואים במיוחד בחברה הערבית.
באוקטובר 2021 הזהרתי כאן במאמר: "אנו רואים במרפאות מטופלים רבים שהסגרים, סגירת מערכת החינוך, ההגבלות, הפגיעה בפרנסה וחובת ההתחסנות גרמו להם דיכאון, חרדה ועקה (סטרס)... אנשים בלחץ הם חסרי סבלנות, מרגישים תחושת איום ונוטים להתפרצויות אלימות... מן הראוי לעסוק בשורשי התופעה הקשה הזו וללמוד את עומק המצוקה הן של הצוותים והן של המטופלים, שהחריפה בעת המגיפה".
הן הצוותים והן המטופלים בפוסט טראומה בעקבות המגיפה. משרד הבריאות לא יכול שלא להביא בחשבון את ההשלכות של אסטרטגיית ההפחדה ושל ההגבלות הדרקוניות שכפה במשך שנתיים על הציבור, ואשר גרמו לאבטלה, דיכאון, חרדה, התמכרויות ופגיעה בחינוך וכן, תרמו גם לאלימות ולפשיעה.
לאחרונה אף נשמעו אמירות ממשרד הבריאות המטילות אשם באלימות במי שמתבטאים נגד מדיניות הקורונה ומוביליה. זהו ניצול ציני של תופעה קשה לבוא חשבון עם ביקורת ציבורית כלפי קובעי המדיניות, שגם אם כללה אמירות בוטות שלא היו צריכות להיאמר היא לגיטימית ורחוקה כרחוק מזרח ממערב מאלימות נגד צוותים בשטח. את מימון האבטחה היקרה ומודעות הענק לתמיכה בפקידות הבכירה צריך להעביר לרופאות שמטפלות בחולים וחשופות לאלימות אמיתית.
עלינו גם להביט במראה. העומס העצום שאנחנו עובדים בו מביא לשחיקה ולתשישות של הקשב והחמלה. גם אנחנו חסרי סבלנות לפעמים למטופלים שבאים אלינו בעת הקשה ביותר עבורם בציפייה למזור למצוקותיהם. יש מקום לפעולה נרחבת למניעה ולטיפול בשחיקה שלנו
בצד הנחישות הדרושה למיגור התופעה עלינו גם להביט במראה. העומס העצום שאנחנו עובדים בו מביא לשחיקה, ולתשישות של הקשב והחמלה. גם אנחנו חסרי סבלנות לפעמים למטופלים שבאים אלינו בעת הקשה ביותר עבורם בציפייה למזור למצוקותיהם. יש מקום לפעולה נרחבת למניעה ולטיפול בשחיקה שלנו, מה שייתרגם לשיפור במרחב החיוני שבין מטפל למטופל. תהליכי עבודה משופרים לצוות ולמטופלים ייצרו סביבת עבודה נעימה ובטוחה יותר מסיר הלחץ הנוכחי.
הרופאים והעובדים זקוקים לתמיכה רגשית
בתי החולים קיבלו מענה בדמות החלטת ממשלה, שיש עוד ליישם. ברפואת הקהילה יש לספק אבטחה רכובה זמינה, להתקין לחצני מצוקה, לייצר מסלול מהיר יעודי להגשת תלונה במשטרה הכולל אפשרות למוסד להגיש תלונה ולא רק לעובד, אפשרות להטלת סנקציות מנהליות על מטופלים אלימים והעיקר: גישה הנותנת לעובדים גיבוי ניהולי ברור ונחוש.
הכשרות לעובדים לזיהוי מהיר של סיטואציה קשה שמתפתחת יסייעו לכבות שריפה בראשיתה. הרופאים והעובדים זקוקים לתמיכה רגשית, בראש ובראשונה למי שחווה אלימות, אבל גם כטיפול מונע ומתחזק לכל הנוגעים במטופלים ועושים כמיטב יכולתם במציאות קשה ולחוצה.
רק טיפול שורש המביט הן במטפלים והן במטופלים בחמלה יוכל לצמצם בטווח הארוך את תופעת האלימות הקשה.
הכתוב הוא רופא משפחה עצמאי, מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי; מרצה מן החוץ, לשעבר בתכנית לניהול מצבי חירום ואסון, אוניברסיטת תל אביב; כיהן כסגן מנהל בית חולים, כרופא מחוזי וכמנהל מחוז ומנהל אגף בקופות חולים
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
