מטפלזיה של צינורות הלבלב (PDM-pancreatic ductal metaplasia) היא המקבילה מבחינת שלב של תאים סומטיים ממויינים בתאים צינוריים או תאים דמויי-צינור בלבלב.
עוד בעניין דומה
PDM לרוב נגרמת עקב פגיעות תאיות וסביבתיות. התפתחות PDM יכולה לכלול את כל סוגי התאים בלבלב, ותאים אצינריים שהם בעלי הגמישות הגדולה ביותר, הם לרוב המקור ל-PDM. תאי האב של תאי הלבלב מעורבים גם הם כמקור או כשלבי ביניים. PDM היא לרוב תופעה הטרוגנית ברמה ההיסטולוגית, התאית והמולקולרית ורק תתי-סוגים מסוימים של PDM יתקדמו לממאירות תוך-אפיתליאלית של הלבלב (PanIN-Pancreatic Intraepithelial Neoplasia) ובהמשך לאדנוקרצינומה של תאים צינוריים בלבלב (PDAC- pancreatic ductal adenocarcinoma). ההיווצרות וההתפתחות של PDM מבוקרת ברמה התאית והמולקולרית באמצעות רשת מורכבת של מסלולי איתות.
המנגנון המולקולרי המרכזי שגורם להיווצרות PDM והתקדמות שלה ל-PanIN/PDAC עדיין אינו ברור, אך מייצג יעד משמעותי להיפוך או עיכוב של PDM. לחילופין, PDM יכולה להיות מקור להתחדשות של הלבלב, הכוללת גם מרכיבים אקסוקריניים וגם מרכיבים אנדוקריניים.
הזדקנות תאית ומוות תאי מפריעים להתקדמות של PDM ל-PanIN או להתחדשות של הלבלב. זיהוי פונקציונלי של האירועים התאיים והמולקולריים שגורמים להזדקנות או למוות התאי ב-PDM וההתקדמויות שלו יעזור להגבלת ההתפתחות של PDM ל-PanIN/PDAC. בנוסף, זיהוי כזה יכול להקל התחדשות של תאי הלבלב.
במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Pathology, החוקרים סקרו באופן שיטתי את ההתקדמויות האחרונות בהבנת הפיזיולוגיה והפתולוגיה של PDM. הסקירה התמקדה בהשלכה של הידע לטובת שיפור ההתחדשות או מניעת סרטן.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
