אימונותרפיה המבוססת על הנוגדן המונוקלונאלי Anti-GD2 שיפרה באופן משמעותי את שיעור השרידות הכוללת (Overall Survival – OS) בקרב חולי נוירובלאסטומה המוגדרים בסיכון גבוה. יחד עם זאת, בקרב 40% מהמטופלים לא חלה תגובה כלל או לחילופין, מתפתחת עמידות לטיפול, וזאת במנגנון מולקולרי אשר הינו עודנו לא מובן לחלוטין. בועיות חוץ-תאיות ממקור גידולי (Tumor-derived extracellular vesicles – sEVs) נמצאו בעלות תפקיד רגולטורי משמעותי באפנון התגובה לאימונותרפיה.
עוד בעניין דומה
במחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Immunotherapy of Cancer, ביקשו החוקרים לבחון את תפקידם של בועיות sEVs אשר מקורן בנוירובלסטומה כקדם לתנגודת ל-Dinutuximab, נוגדן מונוקלונאלי מסוג Anti-GD2. נוסף לכך, ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של עיכוב פרמקולוגי של הפרשות הבועיות לשם ריגוש (סנסטיזציה) של הגידולים לטיפול עם Dinutuximab. לשם כך, בדקו החוקרים טיפול עם Dinutuximab בשילוב עם Tipifarnib, מעכב Farnesyltransferase - אנזים האחראי על הפרשת sEVs. המחקר בוצע בעכברי מודל סינגנאים 9464D-GD2. ההערכה להשפעות של sEVs ושל הטיפול התרופתי על המיקרו-סביבה הגידולית (Tumor Microenvironment – TME) ועל התגובה החיסונית של המארח נעשתה בעזרת ריצוף רנ"א וציטומטרית זרימה.
מתוצאות המחקר עלה כי בניסוי in vivo בועיות sEVs שמקורן בגידול נוירובלסטומה הורידו באופן מובהק את יעילותה של Dinutuximab ויצרה סביבת TME אימונוסופרסיבית עם יותר תאי מאקרופאג' קשורי גידול ופחות תאי NK. נוסף לכך, הודגם in vivo כי הבועיות הביאו לביטול מוחלט של מטורציה של תאי NK בטחול. הבועיות אף השפיעו in vitro על הציטוטוקסיות התאית תלוית נוגדן של תאי NK המושרית על ידי Dinutuximab. באשר לטיפול המשולב, נמצא כי Tipifarnib מגביר באופן דרסטי את יעילות העיכוב של Dinutuximab ומונע את המצב האימונוסופרסיבי הנוצר עכב הימצאותן של הבועיות.
תוצאות מחקר פרה-קליני זה הדגימו מכניזם חדש בו בועיות אשר מקורן בנוירובלסטומה השפיעו על מערכת החיסון ועל התנגודת ל-Dinutuximab. מחקר זה מציע את השימוש ב-Tipifarnib כאסטרטגיה טיפול לעיכוב פעילות הבועיות ולהגברת הפעילות האנטי-גידולית של נוגדני Anti-GD2, וזאת בחולי נוירובלסטומה הנמצאים בסיכון גבוה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
