חוש ריח ירוד הוא ממצא נפוץ בקרב הגיל השלישי, אשר עשוי להעיד על מספר תוצאים בריאותיים שליליים. אף על פי כן, לקות זו 'מתפספסת' פעמים רבות. במחקר אשר פורסם בכתב העת 'JAMA Otolaryngology – Head & Neck Surgery', מטרת החוקרים הייתה לאפיין את המודעות האישית של נשים על ירידה בחוש הריח, כולל השכיחות, המשתנים הקשורים, אמינות הדיווח, תקפות התלונה אל מול מבחן אובייקטיבי, ומשתנים הנקשרים עם תוקף התלונה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר חתך על מידע מבוסס שאלון ומחקר מקרה-ביקורת על תת-מדגם (sub-sample), מתוך ה-National Institute of Environmental Health Sciences' Sister Study. מתוך 41,118 משתתפות (בגילאים 41-85 שנים), אשר דיווחו על יכולת ההרחה בין השנים 2014-2016, 3,406 (בגילאים 50-79) דיווחו בשנית בשנים 2018-2019 על יכולת ההרחה, והשלימו את ה-Brief Smell Identification Test בגרסה A הכולל 12 פריטים. מקרב המשתתפות, 2,353 נשים דיווחו באופן עצמי על חוש ריח ירוד ב-2014-2016, ו-1,053 נשים דיווחו על הרחה תקינה. אנליזות המידע נערכו בין ה-28 במאי 2021 לבין ה-23 בדצמבר 2021.
הרחה ירודה הוגדרה באמצעות דיווח עצמי (כן/לא), או על ידי בחינה אובייקטיבית, עם ציון של 9 או פחות ב-Brief Smell Identification Test. החוקרים השתמשו ברגרסיות לוגיסטיות מרובות משתנים על מנת להעריך משתנים אשר עשויים להקשר עם השכיחות ועם דיוק הדיווחים של יכולות ההרחה בדיווח עצמי. באנליזות של תת-מדגם אסטרטגית הדגימה נלקחה בחשבון לצורך הוצאת נתונים לדגימות עוקבה.
מתוך 41,118 נשים בסך הכל (גיל ממוצע [SD] 64.3 [8.7] שנים) אשר נכללו באנליזה, 3,322 (8.1%) דיווח באופן עצמי על יכולות הרחה ירודות. שכיחות גבוהה יותר נקשרה עם גיל מבוגר יותר, נשים שאינן נשואות, סטטוס עישון נוכחי, שתיית קפה תכופה, משקל יתר או השמנת יתר, בריאות שאינה אופטימלית, מחלת פרקינסון, הפרעה קוגניטיבית, דיכאון, חרדה ואלרגיה עונתית. שיעור נמוך יותר נקשר עם מוצא שחור שאינו היספני ופעילות גופנית. באנליזות תת-המדגם, דיווח סטטוס ההרחה במרווח של 3 שנים הראה הסכמה חלקית (κ 0.56; CI 95% 0.51-0.61). שכיחות ההרחה הירודה במבחנים אובייקטיביים הייתה 13.3% (CI 95% 11.5%-15.0%). בהשוואה לדיווחים עצמיים, הנתנון היה כפול בנשים שחורות שאינן היספניות לעומת נשים לבנות שאינן היספניות (24.5% לעומת 12.5%). בהשוואה עם מבחנים אובייקטיבים, דיווח עצמי הראה רגישות נמוכה (22.6%; CI 95% 19.6%-25.6%), בעיקר בנשים שחורות שאינן היספניות (12.4%; CI 95% 7.0%-17.8%). הרגישות הייתה גבוהה באופן אחיד (> 90%). בקרב משתתפות אשר דיווחו על חוש ריח ירוד, סיכויים גבוהים יותר של חיובי אמיתי לעומת שלילי נקשרו עם גיל מבוגר מ-60 שנים (60-64 שנים, 1.68; CI 95% 1.51-1.87; גילאים 65.69 שנים, 2.26; CI 95% 2.03-2.51 ; 70-74 שנים 3.34; CI 95% 3.00-3.73; ≥ 75 שנים, 5.17; CI 95% 4.43-6.03), מוצא שחור שאינו היספני (2.00; CI 95% 1.70-2.36), ללא השכלה גבוהה (1.34; CI 95% 1.22-1.48), תת-משקל (1.40; CI 95% 1.04-1.88), בריאות סבירה או לא-טובה (1.37; CI 95% 1.22-1.54) ומחלת פרקינסון (7.60; CI 95% 5.60-10.32). בקרב משתתפות עם חוש ריח ירוד אשר נבחנו באופן אובייקטיבי היו סיכויים נמוכים יותר לתוצאה חיובית אמיתית לעומת שלילית כוזבת נקשרו עם מוצא שחור (0.46; CI 95% 0.25-0.86).
לסיכום, מחקר המקרה ביקורת שערכו החוקרים הראה כי המודעות ויכולת הדיוק של חוש ריח ירוד בנשים בגיל העמידה, או מבוגרות יותר, היו נמוכים, במיוחד בנשים שחורות שאינן היספניות. בהתחשב בכך שלתלונה זו יש השלכות רפואיות אפשריות, יש צורך בהעלאת המודעות לחסר תחושתי נפוץ זה.
מקור: