הרדמה מקומית במסגרת ניתוחים גדולים בעריה

הסרה כירורגית באזור המפשעה והעריה הינה פרוצדורה כואבת. באופן מסורתי לאחר הרדמה כללית או אזורית, חומר מאלחש מוחדר סביב הפצע. בהליך זה, פיזור החומר השתנה בין מקרה למקרה והשליטה על כאב סומטי לא הייתה אמינה. בהשראת ההצלחה של טכניקת השימוש בהרדמה של עצבים פריפריים לשליטה בכאב לאחר ניתוח בניתוחי בטן פתוחים, החוקרים החלו להשתמש בחסימה של העצב האיליו-אינגוינאלי (IIN) והפודנדאלי (PN) במסגרת ניתוחי עריה על מנת להעריך את הצורך באלחוש במתן פרנטרלי ופומי בתקופה הפוסט-ניתוחית.

החוקרים ערכו מחקר תצפיתי אשר כלל את כל המטופלות שהיו מיועדות לניתוח גדול בעריה ו/או במיקום אחר במפשעה. במסגרת המחקר הרופאים השתמשו בלבוביפוויקאין 0.25% או 0.5% והמינון המרבי חושב על פי 2 מיליגרם לקילוגרם משקל מטופלת. במחקר נכללו 18 מטופלות בגיל חציוני של 67 שנים, כאשר 72% היו מעל גיל 60.

תוצאות המחקר הראו כי דירוג כאב ויזואלי נע בין 0 ל-3 אצל 17 מטופלות מיום 0 ליום 1 ואצל 15 מטופלות מיום 2 ליום 5. כמו כן, שתי מטופלות  היו עם דירוג כאב > 4 במהלך יום אחד או יותר לאחר הניתוח.

החוקרים סיכמו כי מחקר תצפיתני זה הדגים כיצד חסימה עצבית של העצב הפודנדלי והאיליו-אינגוינאלי יכולה להיות תוספת משמעותית לתהליך האלחוש הרב-שיטתי לאחר ניתוח עבור נשים אשר עוברות ניתוח גדול להסרה של חלקים בעריה ובמפשעה.

מקור:

Shahabuddin et. al (2022) EJOG DOI: https://doi.org/10.1016/j.ejogrb.2021.11.429