שנתיים מאז פרוץ מגיפת הקורונה בישראל בחודש מארס 2020 ובשיאו של גל המגיפה החמישי, חמישה מנהלי מחלקות פנימיות מעידים על תחושותיהם במונולוגים אישיים:
מנהל פנימית ח' במרכז הרפואי רמב"ם. 25 שנים רופא, מהן עשור מנהל מחלקה פנימית, ד"ר אייל בראון: "יותר ויותר רופאים בכירים בפנימיות התייאשו ומחפשים אלטרנטיבות"
ד"ר אייל בראון
כמנהל מחלקה פנימית, אחרי שנתיים של קורונה, אני בעיקר פסימי: עייפתי קצת מהוויכוחים על אופי ניהול המאבק בנגיף. השבועות האחרונים הותירו אותי פשוט עייף ועצוב: עוד פעם עבודה מסביב לשעון להקים בין לילה עוד מחלקה, עם עוד טור תורנים וכוננים, שרובם כבר שחוקים לחלוטין - רק חיוך עצוב ואוטומט של קצת ייאוש אבל ההתגייסות כמו תמיד.
אני לא דואג מהקורונה - אותה ננצח, אבל אני דואג לעתיד הרפואה הפנימית, זו שמחזיקה על כתפיה את הנטל הגדול ביותר של הטיפול בחולים המורכבים ביותר, בשעות המכריעות במאבק על חייהם, זו שלוקחת את הנתח הגדול ביותר בהכשרת הדור הצעיר של הסטודנטים והמתמחים, שיטפלו בכולם ביום מהימים.
אני שומע יותר ויותר על רופאים בכירים בפנימיות שהתייאשו ומחפשים אלטרנטיבות. לרובנו, הפנימאים, יש התמחות "על", בה החיים בדרך כלל נוחים ופשוטים ולעתים קרובות מתגמלים יותר. אני שומע אפילו על מנהלי מחלקות פנימיות מהטובים ביותר - בהם גם מי שמוכרים כמובילי המאבק בקורונה וכמובילי המאבק לשיפור המצב ברפואה הפנימית - שמתכננים לעזוב את שורותינו בשנים הקרובות, גם כי שום דבר ממסקנות ועדת טור כספא לשיפור המצב הרפואה הפנימית לא מומש. רובנו כבר סקפטיים אם משהו ימומש.
מנהל מחלקה פנימית ד' בבית החולים הדסה עין כרם, 23 שנים רופא, מהן חמש שנים מנהל מחלקה פנימית, פרופ' צבי פרידלנדר: "מתלבטים אם להתקדם להנשמה בחולה הקשה, שנמנע מחיסון"
פרופ' צבי פרידלנדר
"תם הטקס!" מצהיר שדרן הטלוויזיה; "נזק האומיקרון מזערי!" מודיעה הרופאה מתל אביב; "לא תגידו לנו מה לעשות!" צווח מתנגד החיסונים.
ואנחנו? מתלבטים שוב אם להתקדם כבר להנשמה בחולה הקשה, ששמע למתנגדים ונמנע מחיסון, מנסים למצוא מקום בטיפול נמרץ למושתל הכליה שהתדרדר, מבשרים שוב למשפחה הבוכייה על פטירתו של יקירם שנפטר מקורונה (ולא עם קורונה, כפי שפופולרי להגיד...), ובינתיים מחזקים זה את זה – הרופאים, האחיות, העובדות הסוציאליות, בני השירות, המזכירות ושאר האנשים הנפלאים במחלקה הפנימית, ששוב נאלצנו להסב למחלקה פנימית-קורונה.
שנתיים עברו, העייפות גוברת, המסירות מרקיעת שחקים ומרשימה. נראה שהציבור, העייף מהמגיפה, המשיך הלאה. אנחנו כמובן שותפים לתקווה גדולה, שאנחנו מתקרבים לסיום המגיפה ומבינים ואפילו שותפים לצורך להמשיך בחיים - אבל אנחנו עדיין לא שם. עוד לא!
מנהלת מחלקה פנימית ג' במרכז הרפואי מאיר, 36 שנים רופאה, מהן 13 שנים מנהלת מחלקה פנימית, ד"ר יונה קיטאי כהן: "גם החוט הכי אלסטי, לא יכול להימתח בלי סוף"
ד"ר יונה קיטאי
זו הפעם השלישית מאז פרוץ המגיפה שמחלקתי מוסבת לטיפול בחולי קורונה. בימים שקדמו לסבב הנוכחי, המחלקה היתה עמוסה בחולי אי ספיקת לב, מחלת ריאות כרונית המתלקחת בחורף, סרטן על סיבוכיו ומחלות זיהומיות מסכנות חיים. התחלופה היומית היתה מעל 50% ממספר המיטות בתקן. העומס הפיזי והמנטלי אינו מצליח לחלחל לתודעת הציבור הרחב, לא כל שכן לתודעת קברניטי המדינה.
מאז סגירת המחלקה שלי לחולי קורונה, אני מקבלת אינספור הודעות לנייד; יש הדורשים בשלומי ובשלום הצוות, יש המציעים פינוק ויש המודיעים לי על ביקור אח"מ כזה או אחר ב"חמ"ל.
אני מנסה לשכנע שלא המחלקות שהוסבו לטיפול בחולי קורונה זקוקות להתעניינות ופינוק. דווקא הפנימיות, שממשיכות לשאת בנטל השגרה ההולך וגדל, הן הגיבורות של התקופה.
בבית החולים שלי יש שש מחלקות פנימיות בשגרה. בגל החמישי שלוש מהן הוסבו לטיפול בחולי קורונה, כך שרק שלוש נותרו לתת מענה לתחלואה השגרתית, וזו, לא רק שלא פחתה החורף, היא גברה בהשוואה לחורף שעבר והיא כולה "נופלת" על שלוש מחלקות בלבד. ומה קורה באותן שלוש מחלקות? גם שם יש חסר ניכר ברופאים, שאומתו לקורונה, או שוהים בבידוד עם ילדיהם. המעמסה הכפולה נופלת על צוות מצומצם ושחוק.
המחלקות הפנימיות, לב ליבה של הרפואה האשפוזית, נושאות לאורך זמן בעומס הקורונה, יחד עם תחלואת השגרה. איך זה מצליח לנו? אלסטיות, ערכיות וסולידריות. אבל צריך רק לזכור כי גם החוט הכי אלסטי לא יכול להימתח עד אין סוף. את נציגי הרגולטור שביקרו במחלקתי שלחתי לפנימיות האחרות - טוב מראה עיניים.
מנהל מחלקה פנימית ב' במרכז רפואי רבין-בילינסון, 21 שנים רופא, מהן ארבע שנים מנהל מחלקה פנימית, פרופ' אלון גרוסמן: "גם עבור מי שרגיל להפתעות ולעבודה סביב השעון, השנתיים האחרונות היו חסרות תקדים"
בשנתיים האחרונות חווינו את תמצית המהות של הרפואה הפנימית בצורה מרוכזת. עבודה עצימה ורצופת הפתעות, על בסיס יומיומי 365 יום בשנה. אנשי הצוות שלי, שנרתמו ללא סייג לעבודה המאתגרת והמאיימת, הבינו שבריאות אזרחי ישראל מוטלת על כתפיהם, ושחוסנם הגופני והמנטלי הם המשענת האחרונה עליה נשענים אזרחי ישראל בתקופה כזו של אי ודאות כלכלית, בריאותית ונפשית.
האתגרים בהם נתקלתי בשנה האחרונה היו חסרי תקדים אפילו עבור מי שביומיום שלו רגיל להפתעות ולעבודה סביב השעות. חווינו מספר גדול של מקרי פטירה וסיפורים אנושיים לא פשוטים, אך מאידך גם הצלחות טיפוליות ושלמי תודה של מטופלים, שצוות המחלקה היה עבורם התמיכה הבלעדית בעת חוליים. אני רק מקווה שקברניטי המדינה יבינו את חשיבות מערכת הבריאות בכלל, והמחלקות הפנימיות בפרט, ויקצו את המשאבים למערכת חיונית זו, כדי שנוכל להמשיך ולשמור על אזרחי המדינה בשגרה ובעת מגיפה.
מנהל מחלקה פנימית ט' במרכז הרפואי רבין-בילינסון, 33 שנה רופא, מהן תשע שנים מנהל מחלקה פנימית, עומד בראש האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, פרופ' אבישי אליס: "אמרתי לכם"
פרופ' אבישי אליס
למגיפת הקורונה פנים רבות: רפואית, חברתית, כלכלית, סוציולוגית. זו המגיפה הראשונה בעידן תקשורת ההמונים, המשפיעה על אמון הציבור והתנהגותו. זו מגיפה בה למדנו הרופאים כיצד לנהל מחלה לא מוכרת, הנושפת בעורפנו. אך ישנה חוויית קורונה שייחודית לי, בכובעי כיו"ר האיגוד לרפואה פנימית. אסכם אותה בשתי מילים: "אמרתי לכם".
אמרתי לכם שהרפואה הפנימית היא הבסיס עליו יושבת מערכת האשפוז, שהיא מקור למיטות אשפוז, לכוח אדם רפואי ולידע, וכי אין חשובה ממנה. אמרתי זאת עוד הרבה לפני הקורונה, כשיצאנו למאבק על מקומה המרכזי והראוי של 'מלכת הרפואה' בזמן בו היא נתפסת כ'זקנה במסדרון', במחלקות הסובלות ממחסור קשה בכוח אדם, בדימוי עצמי ירוד - בעיני העוסקים במקצוע, ובוודאי שבעיני מקבלי ההחלטות בבתי החולים, במשרדי הבריאות והממשלה, ובציבור כולו. לא כולם הבינו, חלק התנגדו, אפילו כשתכנית הפעולה, מסקנות ועדת טור כספא, הונחה על השולחן.
והנה הגיעה המגיפה וכעוף החול התייצבנו בראש החזית, לטיפול בבלתי נודע, צוותי מחלקות פנימיות, כשבשיא, כ-40% מהמחלקות הפנימיות הוסבו למחלקות לטיפול בחולי המגיפה, ורופאיהן מעבירים מידע וידע ברשת ווסטאפ פנימית. קושי ההנשמה והטיפול בחולים מורכבים הפכו לפתע יתרון ייחודי בעולם.
עד היום, בא לצעוק: "אמרתי לכם" - זיכרו והפנימו את חשיבות המחלקות הפנימיות אך במקום לצעוק, אני ממשיך בכל דרך לדאוג שהמסר יחלחל בכל משרד ממשלתי ואצל כל איש ממשל: אנו חייבים מחלקות פנימיות חזקות, עם תפוסות ממוצעות וכוח אדם מלא ואיכותי. מגיפת הקורונה תעבור, אך עלינו להיות מוכנים לאירועים אחרים, שעוד יגיעו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
