נכון להיום, ההשלכות של עישון סיגריות והפסקת עישון על הפרעות בשמיעה עדיין אינן ידועות. מחקרים רבים אשר נערכו על נושא זה לא הצליחו לחשב בממצאיהם את הנשירה מהמחקר בקרב מעשנים. במחקר אשר פורסם בכתב העת JAMA Otolaryngology – Head & Neck Surgery, מטרת החוקרים הייתה להעריך את הקשר בין דפוסי עישון סיגריות לבין מדידות אודיומטריות ודיבור ברעש (speech-in-noise) להערכת השמיעה. הערכות אלו נעשו בקרב משתתפים ממחקר ה-'Atherosclerosis Risk in Communities Study'.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר חתך (cross-sectional) אשר כלל משתתפים ממחקר ה-'Atherosclerosis Risk in Communities Study' מתוך 4 קהילות בארצות הברית. האנליזה כללה נתונים מביקורים 1 (1987-1989) עד 6 (2016-2017); ניתוח המידע נערך בין ה-16 למרץ ועד ה-25 ביוני, 2021. לכלל הנבדקים הוצעו מבחני שמיעה אודיומטריים ודיבור ברעש במהלך ביקור 6. משתתפים עם מידע אודיומטרי חלקי, או מידע חסר לגבי רמת ההשכלה, מדד ה-BMI, הרגלי שתייה, אבחנה של סוכרת או יתר לחץ דם, או חשיפה לרעש תעסוקתי לא נכללו בקריטריוני המחקר. בנוסף, משתתפים אשר דיווחו כבעלי מוצא שאינו שחור או לבן, או אשר דיווחו כבעלי מוצא שחור אשר חיים בשתי קהילות בעלות דומיננטיות לבנה הוצאו מהמחקר גם כן.
המשתתפים דיווחו על הרגלי העישון שלהם בכל ביקור במרפאה. נתונים אלו סווגו החל מביקור 1 (1987-1989) ועד לביקור 6 (2016-2017) באמצעות מודל trajectory מבוסס קבוצות. השמיעה הוערכה במהלך ביקור 6. באמצעות מבחן אודיומטרי של 4 תדרים (0.5, 1, 2, 4 קילו-הרץ) החוקרים חישבו צליל טהור ממוצע (PTA: Pure Tone Average) לאוזן בעלת שמיעה טובה יותר, וקבעו נתון זה כמשתנה רציף. תפיסת דיבור ברעש הוערכה באמצעות מבחן ה-Quick Speech-in-Noise (QuickSIN), ונקבעה כרציפה. פרישה במהלך 30 שנות המעקב טופלה באמצעות הסתברות הפוכה של שקלול פרישה.
בסך הכל נאספו 3,414 משתתפים למחקר, בגילאים 72 עד 94 שנים (גיל חציוני [IQR] 78.8 שנים [76.0-82.9]; 2,032 [59.5%] נשים). מדידות השמיעה שנערכו בביקור 6 (2016-2017) נכללו בעוקבה; 766 (22.4%) מהמשתתפים הזדהו כשחורים, ו-2,648 (77.6%) כלבנים. משתתפי המחקר חולקו ל-3 קבוצות, לפי הרגלי העישון: לא עישנו מעולם, או הפסיקו לעשן במדידת הבסיס ([n = 2911 [85.3%), הפסיקו לעשן במהלך תקופת המחקר (n = 368 [10.8%]), ומעשנים באופן מתמשך (n = 135 [4.0%]). במודלים מתוקננים באופן מלא, משתתפים אשר עישנו באופן מתמשך, לעומת משתתפים שלא עישנו או הפסיקו לעשות כן, נקשרו בממוצע עם PTA גבוה ב-2.69 דציבלים (שמיעה גרועה יותר) (CI 0.56-4.81), וציון QuickSIN נמוך (תפקוד גרוע יותר) ב-1.42 (CI 2.29 - עד 0.56-). הקשר היה חזק יותר תוך התחשבות ב-informative attrition במהלך תקופת המחקר (PTA גבוה יותר ב- 3.53 דציבלים [CI 1.14-5.93]; ציון QuickSIN נמוך יותר ב-1.46 [CI 2.52- עד 0.41-]). הפסקת עישון במהלך המחקר (לעומת ללא היסטוריה של עישון או שהפסיקו לעשן כערך הבסיס) לא נקשרה עם שינויים בשמיעה.
החוקרים מסמכים כי במסגרת מחקר החתך אותו ערכו, עישון מתמשך נקשר עם שמיעה אודיומטרית ותפיסת דיבור ברעש גרועות יותר. מדידות השמיעה בקרב משתתפים אשר הפסיקו לעשן במהלך תקופת המחקר לא היו שונות מאלו אשר לא עישנו מעולם או הפסיקו לעשות כן כערך הבסיס. ממצא זה מעיד על כך שיתכן ולהפסקת עישון (בהשוואה לעישון מתמשך) ישנה השפעה מיטיבה עם בריאות השמיעה.
מקור: