רמות גבוהות של D-dimer וספירת טסיות נמוכה נמצאו כקשורות לתוצאים גרועים של מחלת הקורונה (COVID-19). כיוון שנדמה כי נוגדי קרישה משפרים את ההישרדות, יושמו ב-9 באפריל 2020 המלצות בכלל בתי החולים בשבדיה בנוגע למתן נוגדי קרישה במינונים גבוהים יותר.
עוד בעניין דומה
בעקבות שינוי המדיניות הטיפולית ומתן נוגדי קרישה במינונים גבוהים יותר נערך מחקר עוקבה רטרוספקטיבי במטרה לבחון האם מגמות של שינוי ברמות ה-D-dimer וספירת הטסיות היו קשורות לפקקת ותמותה, שפורסם בכתב העת Thrombosis and Haemostasis.
במחקר נכללו 429 חולי קורונה מבית החולים האוניברסיטאי קרולינסקה. מידע על רמות D-dimer וספירת טסיות הדם התקבל ממאגרי מידע מעבדתיים, והנתונים הקליניים התקבלו מהרשומות הרפואיות.
שיעורי התמותה והפקקת ל-30 יום עמדו על 19% ו-18%, בהתאמה, ותסחיף ריאתי היה אירוע שכיח, עם 65/83 מקרים (78%). רמות מוגברות של D-dimer בשבוע הראשון לאשפוז היו קשורות באופן מובהק לתמותה ולפקקת (יחס סיכויים [OR]: 6.06; רווח בר-סמך 95%:2.10-17.5; 3.11; 1.20-8.10, בהתאמה).
עלייה של למעלה מ-35X 109/ליטר ליום אשפוז בספירת הטסיות, הייתה קשורה לירידה בסיכון לתמותה ולפקקת (0.16, 0.06-0.41; 0.36, 0.17-0.80, בהתאמה). לאחר יישום ההמלצות המעודכנות, הממוצע היומי של רמות ה-D-dimer ירד באופן מובהק, בעוד שספירת הטסיות עלתה (1.93-, −1.00–2.87 מיליגרם לליטר FEU (יחידה שוות ערך לפיברינוגן), ו-65; 54–76 X 109 /ליטר). כמו כן נצפתה ירידה מובהקת בסיכון למוות ולפקקת (0.48, 0.25-0.92 ; 0.35, 0.17-0.72).
לסיכום, עלייה בספירת הטסיות במהלך השבוע הראשון לאשפוז הייתה קשורה לשיפור ההישרדות ולירידה בסיכון לפקקת. הרמות הממוצעות היומיות של D-dimer ירדו בזמן שספירת הטסיות עלתה, במקביל לעלייה בנוגדי הקרישה וירידה בעומס הפקקת ובתמותה.
מקור:
Sjöström, A et al. Thrombosis and Haemostasis. 2021 Dec;121(12):1610-1621. doi: 10.1055/a-1477-3829
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
