זמן מחצית החיים החציוני של כליה מושתלת עומד על 10-15 שנים. בשל המחסור בתרומות איברים והצורך בריגוש (sensitization) אימוני של המועמדים להשתלה מחדש, קיים צורך במידע כמותני לגבי האם ומתי השתלה שנייה אינה נקשרת יותר עם ירידה בסיכון לתמותה בהשוואה לחולים המטופלים בדיאליזה ונמצאים ברשימת ההמתנה.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר רטרוספקטיבי שפורסם בכתב העת 'American Society of Nephrology', החוקרים בדקו את הקשר בין משך הזמן ברשימת ההמתנה לבין שרידות במטופלים אשר עברו השתלה שנייה, לעומת מטופלים אשר נשארו ברשימת ההמתנה. באמצעות target trial emulation החוקרים ניתחו מידע על 2,346 מטופלים מהמאגר 'Austrian Dialysis and Transplant Registry and Eurotransplant'.
המטופלים היו בגירים אשר עברו כשל של השתל הראשון, ונמצאו ברשימת ההמתנה להשתלה של כליה שניה בין השנים 1980-2019 באוסטריה. ההבדלים בין restricted mean survival time ויחס הסיכויים לתמותה מכלל הסיבות (all-cause mortality) בהשוואה בין שיטות הטיפול "השתלה מחדש" לעומת "נותרו ברשימת ההמתנה תחת טיפול עם דיאליזה" דווחו לזמני המתנה שונים לאחר כשל השתל הראשון.
השתלת כליה שנייה הראתה restricted mean survival time ארוך יותר במעקב לאחר 10 שנים לעומת הישארות ברשימת ההמתנה (קבלה של 5.8 חודשי חיים; רווח בר-סמך של 95% [CI] 0.9 עד 11.1). הבדל זה בשרידות היה שולי במטופלים שחיכו זמן ממושך יותר לאחר אובדן השתל הראשון. ההבדלים ב-restricted mean survival time לאחר 10 שנים עמדו על 8.0 (CIי1.9 עד 14.0) וקבלה של 0.1 חודשי חיים (CIי14.3 עד 15.2) למטופלים עם זמן המתנה להשתלה נוספת של < 1 ו-8 שנים, בהתאמה.
החוקרים מסכמים כי השתלה של כליה שנייה נקשרה עם שרידות המטופל בהשוואה להישארות ברשימת ההמתנה וטיפול עם דיאליזה, אך הבדלי השרידות מתמעטים לאורך תקופת המתנה ארוכה יותר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
