קיים ידע מועט לגבי יעילות חיסון ה COVID-19 באוכלוסיית החולים המטופלים עם anti-CD20, הנמצאים בסיכון מוגבר למחלת קורונה קשה. במחקר עוקבה תצפיתי פרוספקטיבי, שפורסם בכתב-העת 'Clinical Infectious Diseases', נבדקו התגובות ההומורליות (humoral) ושל תאי ה-T לאחר 2 מנות חיסון ל-COVID-19 מבוסס mRNA. הנבדקים טופלו עם ריטוקסימב למחלות ראומטיות, או אוקרליזומב לטרשת נפוצה (n = 37), והושוו לנבדקים עם דיכוי חיסוני (n = 22).
עוד בעניין דומה
רק בקרב 69.4% מהמטופלים זוהו נוגדנים ספציפיים ל-SARS-CoV-2, כאשר הנוגדנים שזוהו היו נמוכים יותר באופן מובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת, שעברו היפוך סרולוגי מלא (seroconversion). לעומת הנוגדנים, תאי T CD4+ מסוג Spike (S)-specific זוהו באופן שווה בקרב הנבדקים עם דיכוי חיסוני ובקרב מטופלים עם anti-CD20י(85-90%). מרבית התאים היו מפנוטיפ Th1. שיעור התגובה של תאי T מסוג CD8+ S-specific היו גבוהים יותר בחולים שטופלו עם אוקרליזומב (96.2%) וריטוקסימב (81.8%) לעומת קבוצת הביקורת (66.7%). תאי T מסוג S-specific +CD4 ו-8CD+ היו פוליפונקציונליים (polyfunctiional), אך ביטאו יותר סמני הפעלה בקבוצת החולים לעומת קבוצת הביקורת. בתקופת המעקב נדבקו בנגיף שלושה חולי טרשת נפוצה אשר לא זוהתה אצלם תגובה של SARS-CoV-2-specific antibody. לאחד מהם לא היו תאי T S-specific לאחר החיסון.
החוקרים מסכמים כי חולים המטופלים עם anti-CD20 הראו תגובות חזקות של תאי T לחיסוני mRNA כנגד COVID-19, למרות לקות בתגובה ההומורלית. יתכן ועובדה זו משחקת תפקיד חשוב בהפחתת הסיבוכים של מחלת COVID-19 קשה.
מקור: