מיון המועמדים לרוב בתי הספר לרפואה בעולם מנסה לזהות את אלה הצפויים לעמוד בדרישות הלמידה של ההכשרה רפואית ואת אלה בעלי התכונות האישיות הרצויות לרופא. אכן, הישגים בלימודים בעבר מנבאים הצלחה בבית הספר לרפואה ובבחינות הרישוי. אולם, ההערכה של תכונות אישיות איננה ודאית. באופן מסורתי, היא נעשית על ידי ראיון המועמדים.
בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן גוריון אכן עורך עד היום ראיונות קבלה, ולאחרונה פרסם עיתון הארץ את תגובתה של אחת המועמדות לראיון שחוותה. חמשת בתי הספר לרפואה הנותרים בישראל משתמשים בשירותי המרכז לסימולציה בתל השומר לשם הערכת התכונות האישיות של המועמדים.
מיון המועמדים על פי תכונותיהם האישיות נענה לציפיות חברתיות. הוא גם מעיד על ההערכים שבית הספר לרפואה מנסה להקנות לבוגריו. מבחנים מן הסוג המיושם במרכז לסימולציה בתל השומר הם מהימנים (עם מתאמים בין התוצאות של מבחנים חוזרים) ותקפים (עם מתאמים בין תוצאות המבחן לבין הישגי התלמידים במשך לימודיהם). אולם, למיון על פי תכונות אישיות מספר מגבלות.
קיימות כ-80 תכונות בקטגוריות של אחריות אתית, מהימנות, אוריינטציה לשירות, כישורים חברתיים, יכולת שיפור עצמי, חוסן והסתגלות, תקשורת ועבודת צוות. אין תהליך קבלה המסוגל להעריך את כולן ולא ניתן להצדיק התמקדות בחלקן בלבד
ראשית, קשה להגדיר תכונות אישיות. לדוגמה, אין הסכמה לגבי הגדרתה של "אינטליגנציה רגשית" (תכונה אישית? תכונה ניתנת ללמידה?). הגדרות שונות מחייבות שיטות שונות של הערכה. לדוגמה, התכונה הרצויה "אמפתיה" נמדדת על ידי דירוג מטופלים, מבחני עיפרון ונייר וסולמות דירוג שונים של התנהגות נצפית. שנית, קיימות כ-80 תכונות כאלו בקטגוריות של אחריות אתית, מהימנות, אוריינטציה לשירות, כישורים חברתיים, יכולת שיפור עצמי, חוסן והסתגלות, תקשורת ועבודת צוות. אין תהליך קבלה המסוגל להעריך את כולן, ולא ניתן להצדיק התמקדות בחלקן בלבד. שלישית, אין זה ברור אם התכונות האישיות הרצויות נשארות קבועות לאורך כל החיים. רביעית, רוב המדדים של תכונות אישיות מנבאים פחות מ-20% מהשונות בהישגים הקליניים בעת הלימודים.
חמישית, לתכונות אישיות רצויות תכונות לואי בלתי רצויות. כך למשל, אמפתיה מוגזמת קשורה ברגשות אשמה ודיכאון. מצפוניות (conscientiousness) נמצאת במתאם הפוך ליצירתיות. שישית, הגיוני להניח שמועמדים, שנדחו בגלל הישגים אקדמיים בלתי מספיקים, יבינו את הסיבה לכשלונם. לעומת זאת, דחייה לאחר "כישלון" במבחני אישיות עשויה לפגוע בהערכה העצמית של המועמד.
החברה זקוקה לא רק לרופאים קליניים, אלא גם לרופאים המתמחים במחקר, מינהל, רפואה מונעת, בריאות הציבור ורפואה אבחנתית. קריירות שונות דורשות תכונות שונות
אינני מרגיש בנוח שהמקצוע שלי, המונחה על ידי העיקרון "אל תזיק", אינו מתחשב בנזק האפשרי של שימוש בתהליכי קבלה המתיימרים לבחור מועמדים בעלי סגולה. ואחרון-אחרון: החברה זקוקה לא רק לרופאים קליניים, אלא גם לרופאים המתמחים במחקר, מינהל, רפואה מונעת, בריאות הציבור ורפואה אבחנתית. קריירות שונות דורשות תכונות שונות. לדוגמה, חמלה חשובה למקצועות רפואיים קליניים, אך פחות להתמחויות שאינו מחייבות מגע ישיר עם חולים.
ניתן לסכם, כי ההצדקה למאמצים לזהות מועמדים בעלי אישיות מתאימה מוטלת בספק. לכן, יש מקום למחקר המשווה בין הבוגרים של בתי ספר לרפואה עם מדיניות שונה למיון מועמדים. אולם, מחקר כזה נתקל בקשיים מתודולוגיים: ראשית, קשה עד בלתי אפשרי לזהות את כל הגורמים להתפתחותם של צעירים לאורך שנות לימודיהם בבתי הספר לרפואה. שנית, אוכלוסיות המועמדים לבתי הספר שונות זו מזו: בצפון אמריקה המועמדים הם בעלי תואר אקדמי ובוגרים יותר ממסיימי התיכון באירופה. שלישית, מחקרים על תוקף הניבוי של קריטריוני קבלה השתמשו במדדי תוצא שונים של הישגים קליניים של התלמידים.
ייתכן שיש מקום להוסיף מבחני אישיות במהלך השנה האחרונה בבית הספר לרפואה. זה יהיה זול יותר מיישומם על כל המועמדים ותוצאות מבחני האישיות והערכות המורים הקליניים ישמשו נקודת מוצא למשוב וייעוץ בארבע עיניים לתלמידים
מכאן חשיבותם של שני מחקרים עדכניים שהצליחו, לדעתי, להתגבר על חלק מהקשיים הללו. הראשון חיפש מתאם בין נתוני הקבלה, כולל מבחני אישיות, של תלמידי רפואה בבריטניה, לבין הישגיהם האקדמיים, התנהגותם המקצועית וכישורי התקשורת במהלך הלימודים. המחקר השני נעשה בהולנד, שבה היה נהוג בעת המחקר לקבל לבתי הספר לרפואה בוגרי תיכון בהצטיינות יתרה (מיעוט) או על פי הגרלה (הרוב). המחקר השווה ארבע קבוצות של תלמידים: אלה שהתקבלו בגלל הצטיינות יתרה בעבר; אלה שהתקבלו לאחר השתתפות מרצון בהליך מורכב להערכת תכונות אישיות; אלה שנדחו לאחר השתתפות בהליך זה אולם התקבלו בהגרלה; ואלה שהתקבלו בהגרלה ללא השתתפות בהליך להערכת תכונות אישיות.
שני המחקרים האלה מצאו שהישגים אקדמיים בעבר ניבאו את ההישגי התלמידים לא רק במהלך שלוש השנים הראשונות בבית הספר לרפואה, אלא גם בסבבים הקליניים. מסקנת המחברים היתה כי למיון היקר עבור תכונות אישיות ערך מוסף מועט בהשוואה להליך הגרלה. נראה אפוא, כי בחירת תלמידי רפואה לפי הישגיהם האקדמיים בלבד עשויה להוביל לחיסכון משמעותי.
נראה אפוא כי התקפות, ההוגנות והעלות-תועלת של שיטות המיון של מועמדים הן עדיין מושא למחקר. ובכל זאת, רוב בתי הספר לרפואה משתמשים בהערכות שונות של תכונות אישיות של המועמדים לקבלה, למרות העלות והספקות לגבי יעילות הערכות האלו. נראה כי ההשפעה של הציפיות החברתיות גוברת על שיקולי תוקף ועלות.
כיצד אם כך, ניתן לקדם תכונות אישיות רצויות בתלמידי רפואה? כבר היום, תכונות כאלו הן מושא להערכה, אינדוקטרינציה וחיקוי במהלך הסבבים הקליניים. ייתכן שיש מקום להוסיף מבחני אישיות במהלך השנה האחרונה בבית הספר לרפואה. זה יהיה זול יותר מיישומם על כל המועמדים לבתי הספר לרפואה. תוצאות מבחני האישיות והערכות המורים הקליניים ישמשו נקודת מוצא למשוב וייעוץ בארבע עיניים לתלמידים. נותני המשוב ידגישו בענווה הראויה את המגבלות של מבחני האישיות, ויש לקוות שהדיונים האלה יתנהלו באווירה של כבוד הדדי וללא שיפוט ערכי.
ספרות:
Benbassat J. Assessments of Non-academic Attributes in Applicants for Undergraduate Medical Education: An Overview of Advantages and Limitations. Medical Science Educator 2019; 29:1129–1134
הכותב הוא רופא פנימי בגמלאות, לשעבר בבית החולים הדסה, ירושלים
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
