מחקרים

מה הקשר בין נטילת סטטינים לפני ניתוח לתיקון מפרצת לבין סיבוכים?

שימוש בסטטינים מוריד את הסיכונים המוקדמים ואת שיעורי התמותה בטווח של חמש שנים לאחר ניתוח לתיקון מפרצת באבי העורקים

נטילת סטטינים (צילום: אילוסטרציה)

נטילת סטטינים נמצאה קשורה לשרידות ארוכת טווח לאחר תיקון של מפרצת באבי העורקים הבטני. עם זאת, הקשר בין נטילת סטטינים לבין השרידות לאחר ניתוח תיקון אנדווסקולרי של אבי העורקים החזי (Thoracic Endovascular Aortic Repair - TEVAR) טרם הוגדר.

החוקרים ביצעו סקירה של מידע פרוספקטיבי שנאסף על אודות כל המטופלים שעברו TEVAR במסגרת מיזם איכות ניתוחי כלי דם (Vascular Quality Initiative) בין השנים 2014-2020. מטופלים צעירים מגיל 18 שנים, שהתייצגו לבית החולים עקב טראומה או שעברו ניתוח המערב מכשירים בהתאמה אישית או שעברו שינוי על ידי המנתח לא נכללו במחקר. החוקרים העריכו את הקשר בין טיפול טרום-ניתוחי עם סטטינים לבין תמותה, סיבוכים נוספים באשפוז ותמותה לאחר חמש שנים. כמו כן, הם חקרו את המגמה של שימוש בסטטינים במקרים אלקטיביים במהלך שבע השנים שקדמו למחקר. על מנת להתחשב בהקצאה בלתי אקראית לטיפול החוקרים ביצעו התאמה לפי ציון נטייה על פי מאפיינים של המטופל, תחלואה צולבת, פתולוגיה ודחיפות עבור טיפול טרום-ניתוחי עם סטטינים. החוקרים השתמשו ברגרסיה לוגיסטית ורגרסיה על שם COX לבחינת תוצאים קצרי טווח ולאחר חמש שנים, בהתאמה.

מתוך 6,626 מטופלים שעברו TEVAR והתאימו מבחינת קריטריוני ההכללה במחקר, 3,331 (53%) מהנבדקים נטלו סטטינים לפני הניתוח, ביניהם גם 1,148 מתוך 2,267 (64%) מהנבדקים שטופלו בעבר עבור מפרצת. תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר התאמת ציון נטייה נותרו 1,875 נבדקים בכל עוקבה. שימוש טרום-ניתוחי בסטטינים נמצא קשור לשיעורים נמוכים יותר של סיבוכים ניתוחיים מכל סוג שהוא (16.7% לעומת 19.6%, יחס סיכונים של 0.82, רווח בר-סמך של 95%, 0.69-0.97; p=0.022). בנוסף נמצא כי באופן כללי שימוש בסטטינים נמצא קשור לירידה בתמותה לאחר חמש שנים (18.8% לעומת 24.5%, יחס סיכונים של 0.74, רווח בר-סמך של 95%, 0.63-0.89; p=0.001).

כאשר ריבדו לפי דחיפות הפעולה, שימוש טרום-ניתוחי בסטטינים נמצא קשור לירידה בשיעורי התמותה לאחר חמש שנים עבור אלו שעברו ניתוח אלקטיבי (14.9% לעומת 22.4%, יחס סיכונים של 0.62, רווח בר-סמך של 95%, 0.49-0.79; p<0.001) אך לא עבור אלו שעברו ניתוח חירום (27.4% לעומת 29.1%, יחס סיכונים של 0.89, רווח בר-סמך של 95%, 0.7-1.14; p=0.37). כאשר המקרים רובדו לפי הפתולוגיה, שימוש טרום-ניתוחי בסטטינים נמצא קשור לירידה מובהקת בשיעורי התמותה לאחר חמש שנים עבור מטופלים עם מפרצת (יחס סיכונים של 0.63, רווח בר-סמך של 95%, 0.48-0.83; p=0.001). למרות ששיעורי התמותה היו נמוכים גם עבור מטופלים עם דיסקציה של אבי העורקים ופתולוגיות אחרות, הבדלים אלו לא היו מובהקים. בין השנים 2014-2019 נצפתה עליה משמעותית בשימוש בסטטינים עבור מטופלים שעברו TEVAR אלקטיבי, מ-56% בשנת 2014 עד 64% ב-2019 (p=0.007).

מסקנת החוקרים הייתה כי טיפול עם סטטינים נמצא קשור לפחות סיבוכים סביב הניתוח ולירידה בשיעורי התמותה בחמש השנים שלאחר ביצוע ניתוח TAVER. כלל המטופלים עם פתלוגיה ידועה באבי העורקים החזי צריכים לקבל טיפול עם סטטינים אלא אם כן יש התווית נגד לנטילת התרופה. עבור מטופלים שעוברים ניתוח TEVAR, שיעור המרשמים לסטטינים צריך להיחשב מדד איכות, וכן צריך לבצע מחקרי יישום לשיפור השימוש בסטטינים לפני הניתוח.

מקור: 

Benjamin G. Allar, et al. (2021) “Preoperative statin therapy is associated with higher 5-year survival after thoracic endovascular aortic repair.” Journal of Vascular Surgery, December 2021. Vol. 74, Issue 6, p. 1996-2005. doi.org/10.1016/j.jvs.2021.05.057

נושאים קשורים:  מחקרים,  ניתוח אנדווסקולרי,  סטטינים,  אבי העורקים,  סיבוכים וסקולריים
תגובות