אלרגיה לפניצילין נמצאת עם שכיחות בין-לאומית של 10% בערך. יחד עם זאת, מרבית המטופלים אשר מדווחים על אלרגיה לפניצילין לא סובלים מרגישות יתר משמעותית קלינית. מעטים המטופלים אשר עוברים הערכה, מה שמוביל לשימוש עודף של אנטיביוטיקה רחבת-טווח. מטרת המחקר הייתה לעקוב אחר שכיחות ולהטמיע בדיקות סקר ובדיקות אבחנתיות של מטופלים מאושפזים.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר, כל המטופלים אשר אושפזו למחלקה כלשהי באוסלו, נורבגיה, עם תיוג של אלרגיה לפניצלין על סמך דיווח עצמי נסקרו באמצעות אלגוריתם של ראיון על מנת להכניס את האלרגיה מדווחת לקטגורית סיכון נמוך או לקטגורית סיכון גבוה. מטופלים עם היסטוריה של אלרגיה בסיכון נמוך עברו בדיקת תגר עם אמוקסיצילין פומי על מנת לאשר היעדר נוכחות של אלרגיה אמיתית מסוג IgE.
תוצאות המחקר הראו כי 257 מתוך 5,529 מטופלים מאושפזים (4.6%) דיווחו על אלרגיה לפניצילין. 191 (74%) מהמטופלים עברו בדיקת סקר, מתוכם 86 (45%) נמצאו עם אלרגיה בסיכון נמוך. 54 (63%) מקבוצת הסיכון הנמוך הסכימו לבדיקת התגר הפומית. 98% מאלה לא חוו תגובה מיידית, והתיוג שלהם של אלרגיה לפניצילין הוסר בעקבות כך. 42% מהמטופלים תחת טיפול עם אנטיביוטיקה יכלו בשל הבדיקה לעבור באופן מיידי לטיפול עם פניצילינים.
החוקרים סיכמו כי שכיחות של תיוג אלרגיה על סמך דיווח עצמי היה נמוך יותר באוכלוסה הנורבגית, בהשוואה למחקרים אחרים. בדיקות סקר ובדיקות אבחנתיות של מאושפזים עם אלרגיה שדווחה באופן עצמי היוו דרך ישימה וקלה לביצוע להסרת תיוג של אלרגיה לפניצילין, מה שהוביל לתועלת קלינית וסביבתית מיידית.
מקור: