מחקרים

מנבאים, גורמי סיכון והיארעות דלקת מפרקים פסוריאטית במטופלים עם פסוריאזיס

גומחות בציפורניים וחומרת מחלת הפסוריאזיס נמצאו כמנבאים לדלקת מפרקים פסוריאטית

כיום לא קיימת הסכמה חד משמעית לגבי דרכי הזיהוי של מטופלים עם פסוריאזיס הנמצאים בסיכון גבוה לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית. מטרת מחקר זה הייתה לזהות גורמים מנבאים, גורמי סיכון ואת שיעור ההיארעות של דלקת מפרקים פסוריאטית בקרב מטופלים עם פסוריאזיס באמצעות סקירת ספרות שיטתית וניתוח על.

במסגרת סקירת הספרות השיטתית בוצע חיפוש במאגרי המידע ומנועי החיפוש MEDLINE, Embase ו-Cochrane. על מנת להעריך את הגורמים המנבאים השתמשו החוקרים במחקרי עוקבה, בעוד שהערכת גורמי הסיכון לדלקת מפרקים פסוריאטית בוצעה באמצעות מחקרי מקרה-ביקורת.

תוצאות המחקר הדגימו כי נסרקו 4,698 כתבות, מתוכן 110 עברו קריאה מלאה של כלל המאמר ו-26 נמצאו מתאימות ונכללו במחקר. בקרב פנוטיפים של ציפורניים ועור, נמצא כי חומרת הפסוריאזיס וגומחות על גבי הציפורניים היו הגורמים המנבאים הטובים ביותר להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית. יתרה מכך, נצא כי מטופלים עם פסוריאזיס וכאבי פרקים (סיכון יחסי 2.15; רב"ס 95% - 1.16-3.99) והדגמה של דלקת מוסקולוסקלטאלית בהדמיה (סיכון יחסי 3.72; רב"ס 95% - 2.12-6.51) היו בעלי סיכון גבוה יותר לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית. כמו כן, נמצא כי קטגוריות גבוהות יותר של BMI והיסטוריה משפחתית של דלקת מפרקים פסוריאטית היו גם כן גורמים מנבאים לדלקת מפרקים פסוריאטית. בהקשר של שיעורי היארעות דלקת מפרקים פסוריאטית בקרב מטופלים עם פסוריאזיס, נמצא במסגרת מחקרי עוקבה במרפאות כי שיעורים אלה עמדו על 1.34-17.4 ל-100 שנות אדם.

על אף חוזק התוצאות של ניתוח העל, בשל ההטרוגניות והמספר הנמוך של מחקרי העוקבה, ייתכן ותוצאות אלה מוגבלות. עם זאת, מחקר זה מספק פרופיל טנטטיבי של מטופל פסוריאטי הנמצא בסיכון לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית. כמו כן, מחקר זה יכול לסייע בתכנון מחקרים עתידיים בשדה זה.

מקור: 

Zabotti A. et al. Rheumatology and Therapy (2021). https://doi.org/10.1007/s40744-021-00378-w

נושאים קשורים:  מחקרים,  פסוריאזיס,  דלקת מפרקים פסוריאטית,  ציפורניים
תגובות