ישנה שונות רבה בין הניהול והתוצאים של מקרי פקקת ורידים שטחית (SVT - Superficial Vein Thrombosis), ואלו לא מתוארים היטב. משום כך בוצע מחקר בשם INSIGHTS-SVTי(Investigating Significant Health Trends in the management if SVT) אשר אסף מידע פרוספקטיבי בתנאי החיים האמיתיים.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בשיטה פרוספקטיבית אודות מקרים מאוששים אובייקטיבית של SVT חריף וממוקד. התוצא העיקרי שנבדק היה תרכיב של הבאים: פקקת ורידים תסחיפית (DVT - deep vein thrombosis) ותסמינית, תסחיף ריאתי (Pulmonary Embolism - PE) והמשכיות או חזרתיות של SVT בבדיקה לאחר 3 חודשים. תוצא הבטיחות העיקרי שנבדק היה דימום עם משמעות קלינית.
במחקר נכללו 1,150 מטופלים (גיל ממוצע של 60.2±14.7 שנים; 64.9% נשים; BMI ממוצע של 29.4±6.3 ק"ג/מ2). תוצאי המחקר הדגימו כי ב-54.5% ממקרי SVT היו מתחת לברך בלבד, 26.7% היו רק מעל הברך וב-18.8% מהמקרים היו של SVT מעל ומתחת לברך. בבסיס, 93.6% מהנבדקים קיבלו טיפול תרופתי (65.7% פונדפרינוקס, 23.2% הפרין לסוגיו, 4.3% DOACי[direct oral anticoagulants], 14.5% נוגדי כאבים), 77% מהנבדקים קיבלו טיפולי לחץ, 1.9% עברו ניתוח ו-6.4% לא קיבלו טיפול נוגד קרישה כלל. התוצא העיקרי של המחקר נמצא עבור 5.8% מהנבדקים; 4.7% חוו SVT מתמשך או חוזר, ל-1.7% אירע DVT, ו-0.8% עברו PE. אירועי דמם עם השלכה קלינית אירעו ב-1.5% מהמקרים, מהם 0.3% היו מאג'וריים, ויתר ה-1.2% היו לא-מאג'וריים.
החלמה קלינית מלאה מ-SVT נרשמה עבור 708 מטופלים (62.4%). תוצא עיקרי מתוקנן לפי propensity score ועבור משך הטיפול היה נמוך בקרב אלו שנטלו פונדפרינוקס בהשוואה ל-LMWHי(low molecular weight heparin-) (4.4% לעומת 9.6%; יחס סיכונים של 0.51; רווח בר-סמך של 95%, 0.3-0.9; p=0.017). לפי ניתוח רב-משתני, גורמים שנמצאו קשורים להשלמת התוצא עיקרי היו: SVT קודם (יחס סיכונים של 2.3), גיל- לפי שנים (יחס סיכונים של 0.97), משך טיפול תרופתי - לפי שבועות (יחס סיכונים של 0.92) ואורך הקריש (יחס סיכונים של 1.03).
מסקנת החוקרים הייתה שבתקופת מעקב של 3 חודשים נמצא כי מטופלים עם SVT מבודד נמצאים בסיכון מוגבר לסיבוך קרישתי-תסחיפי (בעיקר אם מדובר ב-SVT ממושך או חוזר), למרות טיפול בנוגדי קרישה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
