מטרת המחקר הייתה לקבוע את היכולת המנבאת ואת תשואת האבחון של עלייה של פי 10 בריכוז נוגדני IgA נוגד רקמה מסוג tTG (transglutaminase) בסרום לצורך זיהוי פגיעה רקמתית במעי הדק ואבחון מחלת הצליאק (Celiac Disease - CD) בחולים בגירים.
עוד בעניין דומה
במחקר שתוצאותיו התפרסמו בחנו שלוש עוקבות קיימות. עוקבה מספר 1 כללה 740 חולים שעברו הערכה במרפאה המתמחה במחלת הצליאק במרכז רפואי בבריטניה; עוקבה מספר 2 כללה 532 מטופלים עם חשד נמוך לצליאק אשר הופנו לאנדוסקופיה של דרכי העיכול העליונות במרכז רפואי בבריטניה; עוקבה מספר 3 כללה 145 מטופלים, ממרכזים בינלאומיים שונים, שנמצאו עם עליה בטיטר של נוגדני tTG בדם. לצורך אבחון מחלת הצליאק השוו את מראה המעי של אלו עם טיטר נוגדני IgA tTG מעל פי 10 מרמות שגרתיות עליונות למראה היסטולוגי אופייני בו נראית רקמה עם פגיעה בדרגה 3 ע"פ Marsh.
תוצאות המחקר הדגימו כי בעוקבה מספר 1 הרגישות, הסגוליות, הערך המנבא החיובי (PPV) והערך המנבא השלילי (NPV) של רמות IgA מסוג tTG פי 10 מ-ULN לצורך זיהוי מטופלים עם נגעים בדרגת Marsh 3 - היה 54%, 90%, 98.7% ו-12.5% בהתאמה. בעוקבה מספר 2 הרגישות, הסגוליות, הערך המנבא החיובי (PPV) והערך המנבא השלילי (NPV) - היה 50%, 100%, 100% ו-98.3% בהתאמה. בעוקבה מספר 3 הרגישות, הסגוליות, הערך המנבא החיובי (PPV) והערך המנבא השלילי (NPV) - היה 30%, 83%, 95.2% ו-9.5% בהתאמה.
מסקנת החוקרים הייתה כי לפי ממצאים של המחקר טיטר נוגדנים של IgA מסוג tTG מעל פי 10 מרמות שגרתיות עליונות נמצאו עם ערך חיזוי חזק בזיהוי בגירים עם שינוי רקמתי אבחנתי למחלת הצליאק. תוצאות המחקר תומכות בשימוש בגישה אבחנתית לא פולשנית לצורך אבחון מחלת הצליאק.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
