במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Archives of Gynecology and Obstetrics, חוקרים בחנו האם ל-CD37 ישנו תפקיד בפתוגנזה של אנדומטריוזיס פוליפואידי. המחקר כלל 15 מקרים של אנדומטריוזיס פוליפואידי, שאובחנו בין השנים 2005-2019. ממצאים קליניים נאספו מארכיוני תיקים של מרפאות רלוונטיות ודוחות פתולוגיים. כל תתקיני הרקמות נבדקו מחדש לאישור האבחנה ולאיתור ממצאים מיקרוסקופיים נוספים. בוצעה בדיקה אימונוהיסטוכימית תוך שימוש בנוגדני anti-CD37 ב-15 מקרים של אנדומטריוזיס פוליפואידי, וכן בקבוצת ביקורת שכללה 9 מקרים של פוליפים ברחם ו-9 מקרים של אנדומטריוזיס שחלתי.
עוד בעניין דומה
החוקרים מצאו כי בנוסף לפרוצדורות גינקולוגיות מקובלות, ב-7 מקרים היה צורך בהליכים מאג'וריים נוספים שאינם גינקולוגים. בשניים מן המקרים, הצוות הניתוחי היה מורכב רק מכירורגים כלליים, ובמקרה אחד התפספסה אבחנה של קרצינומה במהלך ביצוע חתך קפוא. מרבית המקרים הדגימו נגעים פוליפואידים מאקרוסקופים בגודל 0.7-19 ס"מ. האתרים השכיחים ביותר להימצאות נגעים היו השחלה והרקטו-סיגמואיד במעי הגס. מיקרוסקופית, כלל הנגעים הדגימו סטרומה פיברוווסקולרית המזכירה סטרומה של הרחם, בעוד מאפיינים בלוטיים השתנו. בדיקות אימונוהיסטוכימיות חשפו אובדן משמעותי בביטוי של CD37 בסטרומה של אנדומטריוזיס פוליפואידי, בניגוד למקרי הביקורת, בהם נשמר הביטוי של CD37 בסטרומה (p<0.0001).
החוקרים סיכמו כי הן פתולוגים והן מנתחים המבצעים ניתוחי בטן צריכים להיות מודעים לאנדומטריוזיס פוליפואידי, היות והוא חקיין של ממאירות בהתבטאותו הקלינית, והמאפיינים המאקרו והמיקרוסקופיים שלו. כמו כן, מציינים החוקרים, הממצאים מעידים על כך כי אובדן ביטוי של CD37, לאור השפעתו על מאזן אדנוזין/ ATP חוץ תאי, עשוי לתרום לפתוגנזה של תצורה נדירה זו של אנדומטריוזיס.
מקור: