ידוע זה מכבר כי ככל הנראה, לימפומה על שם הודג'קין בחולים מבוגרים היא מחלה שונה לחלוטין מאשר בחולים צעירים, כאשר שיעורי ההישרדות נמוכים באופן היסטורי. הסברה היא שיש קשר למגוון גורמים, כולל הרעילות המוגברת של הטיפול, נוכחות של תחלואה נלווית והבדלים ביולוגיים.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו אנליזה רטרוספקטיבית מבוססת אוכלוסייה, על מנת להעריך טוב יותר את המאפיינים הקליניים, אסטרטגיות הטיפול והתוצאים של האוכלוסייה הנ"ל. האנליזה כללה 269 חולים עם לימפומה על שם הודג'קין שגילם מעל 60 (גיל חציוני 71, טווח 60-94) שקיבלו טיפול בין השנים 2000-2017 ב-15 מרכזים מומחים ברחבי שוויץ. התוצאים הסופיים היו הישרדות כוללת, הישרדות ללא התקדמות של המחלה והישרדות ספציפית לסיבה. החוקרים דיווחו כי רוב החולים קיבלו טיפול שכוונתו לרפא, במתכונת משולבת (כימותרפיה ולאחריה טיפול בקרינה) או טיפול מערכתי.
החוקרים מצאו כי במסגרת תקופת מעקב חציונית בת 6.6 שנים (רווח בר-סמך 95%:6.0-7.6), שיעור ההישרדות ללא התקדמות של המחלה במהלך 5 שנים היה 52.2% (רווח בר-סמך 95%: 46.0-59.2), שיעור ההישרדות הכוללת היה 62.5% (רווח בר-סמך 95%: 56.4–69.2) ושיעור ההישרדות בהתאם לסיבה היה 85.1.8% (רווח בר-סמך 95%: 80.3-90.1), בכל העוקבה. כמו כן, נמצא כי ישנו הבדק מובהק מבחינת ההישרדות תלוית הסיבה בין חולים מעל גיל 71 לבין חולים בגילאי 60-70 (יחס סיכונים של 2.6, 1.3-5.0, p=0.005). זאת ועוד, תועדה רעילות לריאות בגלל טיפול עם בלאומיצין ב-26 חולים (17.7%) מתוך 147 החולים שקיבלו תרופה זו, כאשר התופעה הייתה שכיחה יותר בקרב חולים מעל גיל 71 (15 מתוך 60 חולים, 25%).
החוקרים הגיעו למסקנה כי התוצאים בחולי לימפומה על שם הודג'קין שגילם מעל 71 היו ירודים באופן מובהק, ביחס לחולים הצעירים יותר. הם סבורים כי רעילות כתוצאה מהטיפול התרופתי הינה תופעה רלוונטית, בייחוד הרעילות לריאות הנגרמת על ידי בלאומיצין. לטענתם, יש להשקיע בניסויים קליניים פרוספקטיביים למציאת אסטרטגיות חדשות להפחתת רעילות, באוכלוסייה חלשה זו.
מקור:
Moccia, A. A. et al. Hematological Oncology 2021; 39(2); 196-204. https://doi.org/10.1002/hon.2830
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
