ECO 2021

סיקור בלעדי מכנס ההשמנה האירופאי

מערכת דוקטורס אונלי בסיקור בלעדי לאורך כל ימי הכינוס - דיווחים ופרשנויות מאת מומחים ישראלים שישתתפו בכנס | הסיקור בתמיכה בלתי תלויה של נובו נורדיסק

עדכונים

יום ו', 13:39
ד"ר מאיה איש שלום

במושב על השפעה של פעילות גופנית על היבטים בריאותיים שונים: מבחינת התרומה לירידה במשקל 1. התרומה של פעילות גופנית היא מינורית הפחתה של 2-3 קג' כאשר פעילות גופנית משולבת ארובית ותנגודת היא הרצויה ביותר בהיקף של 150-200 דקות פעילות ארובית בעצימות בינונית לשבוע. 2. פעילות גופנית ארובית או ארובית ותנגודת משולבת או פעילות אינטרואלית בעצימות גבוהה תורמות להפחתת שומן ויסראלי. 3. פעילות גופנית ארובית ותנגודת משולבת יכולה לסייע בשימור על הירידה במשקל. כאשר מחקרים הראו ש200-300 דקות בשבוע של פעילות ארובית בעצימות בינונית עוזרת לשמר את הירידה במשקל. בכדי לשמר מסת גוף רזה (LEAN BODY MASS) בירידה במשקל חשובה פעילות גופנית של תנגודת בעצימות בינונית וגבוהה.

מבחינת ההשפעה של פעילות גופנית על אכילה: עליה בתחושת רעב בצום, אך עליה בעוצמה של תחושת שובע לאחר אוכל, עליה ביכולת להגביל אכילה וירידה באכילה לא נשלטת
ירידה ברצון לאוכל שאינו קשור לרעב אלא לREWARD. אין הבדל מבחינת כמות האוכל שנצרכת במתעמלים במחקרים שנכללו למטהאנליזה (חצין של 5 פעמים בשבוע 45 דקות כל פעם או 500 קלוריות כל פעם "שנשרפות"). כך שהאימונים לא גורמים לאכול פחות, מעלים את תחושת הרעב בצום אך מעלים את תחושת השובע לאחר האוכל ומפחיתים את אכילה לא נשלטת.
במטהאנליזה אחרת שבדקה את השפעת הפעילות הגופנית באנשים עם עודף משקל/השמנה על כושר גופני וחוזק שרירי נמצא שכל סוגי הפעילות שיפרו את כושר לב ריאה (ארובי/תנגודת/ארובי אינטרבאלי בעצימות גבוהה) בהשואה להעדר פעילות גופנית עם העדפה לפעילות ארובית על פני תנגודת. בכדי לשפר חוזק שרירי יש עדיפות לפעילות תנגודת על פני ארובית. בכל מקרה לראות מה הסיכון הקרדיוסקולרי לפני התחלת הפעילות ולבנות תוכנית מבוקרת של פעילות.

במטהאנליזה אחרת שבדקה השפעה של פעילות גופנית על דכאון ואיכות חיים באנשים שסובלים מעודף משקל/השמנה נמצא שפעילות משולבת של תנגודת וארובי שיפרה את שביעות הרצון של הנבדקים מגופם. שיפור בבריאות הנפשית רק בנשים. וכן בגברים ונשים מעל גיל 40. לא היתה השפעה של פעילות גופנית על דכאון. ההשפעה של פעילות גופנית על מרבית האספקטים הפסיכולוגים לא נבדקה מספיק במחקרים.
מבחינת ההשפעה של פעילות גופנית על שומן תוך כבדי, לחץ דם, תנגודת לאינסולין כפי שנמדדת בעזרת (HOMA IR) באנשים שסובלים מעודף משקל/השמנה : הפחתת שומן וסראלי וכבדי בעיקר בעקבות פעילות גופנית ארובית או אנטרבאלית ארובית בעצימות גבוהה, הפחתת לחץ דם מפעילות דומה הפחתת ממוצע ססטולי 3 ממכ ודיאסטולי 2 ממכ. הפחתת תנגודת לאינסולין מכל פעילות גופנית ארובית/תנגודת.

מטהאנליזה בנושא השפעת פעילות גופנית על מנותחים בריאטרים: הפעילות הגופנית אחרי נתוח בריאטרי מסייעת מעט בהפחתת משקל (2 קג') ומסת שומן אך משפרת כושר גופני וחוזק שרירי (גם פעילות ארובית וגם תנגודת) וכן יתכן שתורמת למניעת אובדן מסת עצם. למניעת אובדן LEAN BODY MASS אידאלי השלוב של פעילות של תנגודת וארובי. הפעילות הגופנית מסייעת גם למניעת עליה במשקל אחרי הניתוח. חשוב להדגיש את היתרונות של פעילות גופנית בפני המנותחים ולבנות להם תוכנית לפעילות (או במרפאות השמנה בבתי חולים או בקופות בהם יש פיזיוטרפיסטים שבונים תוכניות). כאשר מטהאנליזה נוספת בדקה כיצד ניתן לגייס מטופלים עם עודף משקל/השמנה לבצע פעילות גופנית נמצא שהתערבויות פנים אל פנים יעילות יותר אך גם התערבויות דיגטליות יעילות בפרט אם מציבים יעדים ראליים, יש אלמנט חברתי לפעילות וכן היעדים הם הדרגתיים. מעקב עצמי דיגטלי אחר פעילות פחות יעיל אלא אם מבוצע בו שימוש עיקבי ורציף.

יום ה', 23:45
ד"ר עידית דותן

כמה עקרונות חשובים מתוך הרצאה מצוינת על מארקרים לweight regain לאחר הירידה במשקל –
# מי שמאבד יותר fat free mass הוא בסיכון לעליה חזרה במשקל אחרי הירידה. לכן חשוב מאוד לדאוג שהמטופלים יאבדו כמה שפחות מסת שריר במהלך הירידה במשקל.
# עליה משמעותית יותר בגרלין קשורה בעליה המשקל
# מי שיש לו ירידה הכי משמעותית בHOMA-IR – הוא פחות בסיכון לעלות במשקל
# הירידה במשקל גורמת להתכווצות האדיפוציטים, דבר שגורם לסטרס תאי באזורי החיבור (בין הECM לציטוסקלטון של האדיפוציטים). במידה והסטרס מתפוגג במהירות – הירידה במשקל תשמר. במידה והסטרס נמשך – תהיה אדפטציה מטבולית במטרה לנסות להעלות את מאגרי השומן ולהפחית ליפוליזה (ואז התא יגדל חזרה).
# ירידה בליפוליזה – גם מנבאה עליה חזרה במשקל. ככל שרמת הFFA נמוכה יותר – ככה תהיה עליה גדולה יותר במשקל בהמשך
# ישנה גם עליה בuptake של של גלוקוז וFFA לתוך האדיפוציט כדי להקל על הסטרס – דבר שתורם לעליה במשקל כדי להקל על הסטרס. כאמור, אם הסטרס נעלם במהירות – זה לא יקרה והמשקל ישמר.
# דלקת היא סמן להשמנה – עם עליה במסת השומן – יש אינפילטרציה של מאקרופאגים. כלומר הציפיה היא – שעם הירידה במשקל תהיה ירידה בכמות תאי הדלקת. אבל באופן מפתיע – יש עליה אקוטית בדלקת עם הירידה במשקל. ישנה אפרגולציה בביטוי אינטגרינים (בעיקר כאלה הספציפים ללויקוציטים) בזמן הירידה במשקל. החלמה טובה יותר מהדלקת – היתה קשורה בפחות עליה במשקל בהמשך.
# גם מבחינת אדיפוקינים – ראו עליה ספציפית בRBP4 (אדיפוקין פרו-אינפלמטורי) – בהקשר של עליה חזרה במשקל לאחר הירידה.
# אדיפונקטין לא נמצא קשור לעליה חזרה במשקל

יום ה', 21:21
ד"ר עידית דותן

סרקופניק אובסיטי=קונספט חדש. השילוב בין השניים מחמיר תוצאים. סרקופניה גורמת לעליה בסיכון לנפילה ולשברים כתוצאה מכך. השמנה וסרקופניה גורמות למוגבלות גופנית, ויחד גם גורמות לעמידות לאינסולין, שמובילה ליתר ל"ד, דיסליפידמיה וסכרת סוג 2, כולם גורמי סיכון לתחלואה קרדיו-ווסקולרית.
מחקרים מניו-מקסיקו, הראו שבאנשים מבוגרים, הסיכון למוגבלות פיזית ולירידה תפקודית עולה עם השמנה (לעומת משקל תקין), ועולה הרבה יותר כאשר יש שילוב של סרקופניה והשמנה. בנוסף, סרקופניק אוביסיטי קשורה גם בסכרת סוג 2, עליה בטוקסיות של טיפולים בחולים אונקולוגים, תמותה וסיבוכים פוסט ניתוחיים, ויש קשר לא קבוע לתמותה מוגברת (יתכן שונה כתלות בגיל).
המנגנונים הגורמים לסרקופניק אוביסיטי – אכילה מוגברת, מיעוט פעילות גופנית, מצב דלקתי שנגרם ע"י רקמת השומן וגורם לפירוק רקמת שריר ולעמידות לאינסולין, ירידה באכילת חלבונים, חוסר איזון הורמונלי וליפוטוקסיסיטי. בנוסף לירידה האובייקטיבית במסת השריר, ניתן לראות גם הצטברות אקטופית של שומן בתוך השריר.
מצבים הקשורים בסרקופניק אובסיטי – מחלות כרוניות שונות, בינהן סרטן, RA, סכרת סוג 2 וכמובן הזדקנות. בעצם כל מחלה כרונית-דלקתית-קטבולית, שמופיעה באדם שהוא מלכתחילה עם השמנת יתר.
על פי קונצנזוס של מומחים משנת 2018 –
יש קושי בהגדרה של סרקופניק אוביסיטי… למרות ההגדרה הכללית של מסת שומן גבוהה יחד עם מסת שריר נמוכה ותפקוד שריר מופחת. על מה מסכימים המומחים? סרקופניק אוביסיטי הוא מצב קליני ייחודי, שונה מסרקופניה לחוד או השמנה לחוד. זהו מצב שכיח יותר באוכלוסיה המבוגרת – אולם לא מוגבל לאוכלוסיה המבוגרת. מצב זה יכול להיות ראשוני או משני (למשל למחלה כרונית אחרת).
השלב הראשון הוא ביצוע סקרינינג; השלב השני הוא אבחנה של סרקופניק אוביסיטי; ולבסוף יש לבצע staging.
סקרינינג – למי שיש לו BMI גבוה או היקף מותן גבוה (על פי הקבוצה האתנית לה משתייך המטופל) וגם סרקופניה – סימפטומים או חשד (על פי שאלון SARC-F, במיוחד בגיל המבוגר). חובה שיהיו שניהם כדי להתקדם.
אישוש האבחנה –
שלב ראשון – הערכת תפקוד שריר: hand grip או chair stand test. אם נמוך – מתקדמים לשלב השני – מדידת הרכב הגוף (דקסא או ביואימפדנס) – שמראים עליה במסת השומן וירידה במסת השריר. חשוב למדוד שריר שלד בדקסא/ביואימפדנס, ואם לא – אפשר להתייחס לfat free mass בתור סרוגאט. חשוב גם לבדוק מה היחס בין מסת השריר למשקל הגוף, כדי לזהות את הירידה היחסית במסת השריר. לאחר האבחנה, ניתן לבצע Staging –
1 – ללא סיבוכים
2 – נוכחות סיבוכים (מחלות מטבוליות, מוגבלות תפקודית, מחלה קרדיו-ווסקולרית או נשימתית)
ישנם עוד אתגרים רבים לעתיד, בינהם יישום בקליניקה ופיתוח אופציות טיפוליות מתאימות

יום ה', 19:21
ד"ר עידית דותן

הרצאה מעניינת על ליפודיסטרופי.
ליפודיסטרופי=מצב שבו ישנה ירידה ברקמת שומן בלי עדות לחסר תזונתי או קטבוליזם.
התוצאה הקלינית של המחלה קשורה לא רק באיבוד השומן והשפעתו על המראה החיצוני, אלא גם ברדיסטריבוציה של מצבורי השומן באזורים תת עוריים לא נכונים ובעיקר בגלל שקיעת שומן באתרים אקטופים. העדר רקמת שומן תת-עורית, קשורה בירידה פרופורציונית בהורמוני רקמת השומן, בעיקר לפטין. חסר לפטין גורם לתגובה ברמה ההיפוטלמית המכוון לרסטורציה של מאגר השומן. היות שהאתרים הפיזיולוגים להצטברות שומן לא קיימים למעשה, השומן מצבר באתרים אקטופים, דבר הגורם לליפוטוקסיסיטי והפרעה מטבולית.
ליפודיסטרופי קשורה גם בעמידות לאינסולין, היפרטריגליצרידמיה וכבד שומני. ומשפיעה על מערכות נוספות בגוף: קדיומיופטיה ואטרוסקלרוזיס, פנקראטיטיס, הפרעה בפוריות, היפראנדרוגניזם ושחלות פוליציסטיות, פרוטאינוריה, גלומרולונפריטיס ועוד. כל אלה עשויים לגרום למוגבלות פיזית משמעותית בחולים הללו.
לחולים אלה יהיו גם הפרעות פסיכולוגיות בשל ירידה באיכות חיים, בינהן הפרעות אכילה, דכאון, חרדה ותסמונות כאב כרוני.
עמידות לאינוסלין והיפרטריגליצרידמיה הם הסימנים הראשונים של המחלה, ועומדים בקורלציה עם חומרת הליפודיסטרופי. החשד צריך להיות קליני ולעלות מבדיקה גופנית. יש ירידה בשומן תת עורי (מקומית או דיפוזית), ושקיעת שומן באתרים אחרים. פעמים רבות קשור בגפיים עליונות דקות עם ורידים ושרירים בולטים ועליה בנפח הבטן. גם הפנים יכולים להיות אופייניים כתלות בתסמונת ובגן הפגום, יכול להראות לעיתים כמו קושינג או כמו אקרומגאלי.
ישנם מאפיינים קלינים נוספים, כאמור: סכרת עם עמידות קשה לאינסולין, היפרטריגליצרידמיה שיכולה להוביל לפנקראטיטיס, כבד שומני, עליה בנפח שרירי ובנפח הורידים בגפיים, היסטוריה משפחתית של מראה דומה ו/או היסטוריה של איבוד שומן, היפרפגיה לא תואמת.
ליפודיסטרופי היא מחלה פרוגרסיבית, ויתכן שלא ניתן לראותה בילדות. אם לא תטופל נכון – תתקדם מהר ותגרום לסיבוכים שמקצרים את אורך החיים. על פי מחקר שהוצג, אורך החיים – עם ליפודיסטרופי דיפוזית – 51 שנים, וחלקית – 67 שנים.
אבחון וטיפול מוקדם קריטיים! ראשית, תזונה נכונה (דיאטה דלת שומן) ופעילות גופנית, חשוב מאוד שי.תהיה בתמונה תזונאי.ת. חשוב לעבור הערכה קרדיאלית כדי לזהות קרדיומיופטיה. כמו כן, תרופות נוספות – תרופות לסכרת, יתר ל"ד, דיסליפידמיה ועוד. אבל הקו הראשון לטיפול בתחלואה האנדוקרינית והמטבולית – מטרלפטין (לפטין רקומביננטי). טיפול במטרלפטין גורם לירידה במינוני האינסולין בחולים שנזקקו לכך, ואף להפסקתם; נפח הכבד יורד בתגובה למטרלפטין; המחזור חוזר להיות סדיר במקרים רבים; איכות החיים משתפרת, בעיקר בחולים עם ליפודיסטרופי כללית; והחשוב ביותר – יש שיפור בהשרדות (ירידה ב65% בתמותה). תופעות הלוואי: ירידה במשקל, תגובות במקום ההזרקה, היפוגליקמיה, נוגדנים המנטרלים את התרופה (נדיר אבל מאוד בעייתי), כמו כן – היו דיווחים על התפתחות לימפומה, עדיין בויכוח (אולי קשור למחלה עצמה ולא לטיפול).

יום ה', 18:15
ד"ר מאיה איש שלום

[18:16, 5/13/2021] +972 53-331-4343: בהרצאה מעניינת היום של דר' דיקר לגבי ההשפעה ומנגנון פעולה של סמגלוטייד 2.4 מג' פעם בשבוע לירידה במשקל. סמגלוטייד מעבר להשפעה שלו על היפותלמוס ועל AREA POSTREMA יש גם השפעה על האמיגדלה והגרעין הפרכבריאלי הללו קשורים גם בתכנון האכילה כך שמעבר לתחושת שובע שעולה וירידה בתחושת רעב יש גם ירידה ב"תכנון" אכילה עתידי. ההשפעה על הגרעין הפרברכיאלי היא עקיפה ולא ישירה היא ככל הנראה דרך השפעת התרופה על AREA POSTREMA ו NUCLEUS TRACTUS SOLITARIUS. זה כנראה מתאים למה שמטופלים רבים אומרים שלי שהם מפסיקים לחשוב על מה הם יאכלו..שנושא החשיבה על אוכל יורד ונהיה פחות טורדני. במחקרי STEP 1,3,4 ממוצע ירידה במשקל הגיע ל17% במחקר סטפ 2 על סוכרתיים הגיע ל10%. כאשר כ75% מהמטופלים ירדו מעל 10% במשקל במחקרי הSTEP במטופלים ללא סוכרת ובמחקר הSTEP 2 בו השתתפו סוכרתיים 46% מהם ירדו מעל 10%. ירידה של מעל 20% במשקל הושגה ב35% מהמטופלים (ללא סוכרת) וב13% מהמטופלים עם סוכרת. בהחלט תוצאות מרשימות. מבחינת תופעות לואי מדובר בעיקר על תופעות לואי גסטרואינטסנליות שחולפות עם הזמן בעיקר בחילות אך גם עצירות שיכול לקחת לך קצת יותר זמן לחלוף (35 יום לעומת 8 ימים לחלוף הבחילות). היו גם יותר ארועי אבנים בכיס מרה שקשורים בעיקר לירידה במשקל. יש השפעה חיובית מאוד גם על משק הסוכר כאשר במחקר הSTEP 4 בו היו 15% עם טרום סוכרת בתחילת המחקר בסיומו היו רק 5% עם טרום סוכרת ולא היו חולים שפתחו סוכרת במהלך המחקר בזרוע הטפול.
לגבי תרופות עתידיות חדשות שנראות מבטיחות השלוב של סמגלוטייד 2.4 מג' עם נגזרת של עמילין (caglinitide) במנון של 2.4 מג' ב20 שבועות הפחתה של 17% במשקל שעוד נמשכה בסיום המחקר. כלומר לתרופה הזאת יש פוטנציאל להביא לירידה משמעותית יותר במשקל מאשר סמגלוטייד 2.4 מג פעם בשבוע לבד. אמילין הוא הורמון פפטידי שמופרש מתאי הבטא בלבלב ומשפיע על תחושת שובע בעזרת שפעול מרכזי של קולטן לקלציטונין, וכן מאט את התרוקנות הקיבה. תרופה נוספת חדשה שנראית מבטיחה היא אנאלוג משולב לGLP1+GIP בשם TIRZEPATIDE שבמטופלים סוכרתיים הביאה במנון של 15 מג' חד שבועי בהזרקה תת עורית לירידה במשקל של 11-14%.

יום ה', 16:54
מיכל כשר מירון

מושבים במדע בסיסי:

השפעה של דיאטת האם (העכברה) המניקה על רמודלינג ואדיפוגנזיס ברקמת השומן של צאצאים: תחת דיאטה מערבית יש עליה בmiRNA26 בחלב. אותו miRNA בעל השפעה שלילית על תהליכי חידוש והתמיינות של אדיפוציטים.

נסיון לאפיין cutoffs במדידות של bioelectrical impedance, מסת שומן עם סיכון וסקולרי בקרב אוכלוסיה אירופאית. מסתבר שהמידע הזה חסר! הסיכון הוערך אמנם לא לפי ארועים וסקולרים בפועל אלא לפי דרגת סיכון על פי מדדים ביוכימיים מקובלים של cvd.
Cross sectional.
התשובה:
הגברים 89 סמר
בנשים 109 סמר

יום ד', 17:50
ד"ר בתיה קורנבוים

מתוך הרצאה על בריאות נפשית וסטיגמה שקשורה להשמנה: הסטיגמה בעצמה גורמת להשמנה. בדקו השפעה בבני נוער. נערות מושפעות יותר לכיוון עצב ודיכאון. הבעיה – איך מתמודדים עם הסטיגמה. לרוב, אלו שחווים הצקות עושים internalization והאשמה עצמית; ככל שיש יותר הפנמה של הסטיגמה יש יותר סבירות של אכילה לא תקינה; הפרעות אכילה ויותר סוכרת בהמשך החיים.

יום ד', 17:39
ד"ר מאיה איש שלום

במחקר ה-PREDIMED שבדק מבוגרים בני 55-77 עם עודף משקל/השמנה ותסמונת מטבולית השפעה של שנוי תזונתי שכולל דיאטה ים תיכונית ובחלק מאנשים גם התערבות פסיכוסוציאלית על תחלואה קרדיווסקולרית וקוגניציה. חלק מהבסיס למחקר הוא מחקרים קודמים שהראו שבאנשים עם עודף משקל יש ירידה קוגניטיבית ביחס לאנשים עם משקל תקין כשיש פגיעה בקבלת החלטות בדומה לאנשים שסובלים מ-SUBSTANCE ABUSE DISORDER. בנוסף יש בעיה בנוקשות קוגניטיבית. בנוסף אנשים עם עודף משקל מעדיפים "גמול=REWARD" מיידי לעומת גמול מאוחר וזה כנראה קשור לפעילות ירודה באנסולה. לניתוחים בריאטרים יש ככל הנראה השפעה חיובית על תפקוד קוגניטיבי על סמך עבודה אחת שצוטטה ובדקה תפקוד קוגניטיבי 12 שבועות אחרי ניתוח בהשוואה למטופלים שסבלו מהשמנה ולא נותחו. במסגרת מחקר ה-PREDIMED נמצא קשר בין תזונה ים תיכונית לשיפור בקוגניציה כעבור שנה, בניגוד לאלו שהיו על דיאטת הביקורת, שסבלו מירידה קוגניטיבית.

במחקר ה-PREDIMED הגורמים שניבאו תפקוד קוגניטיבי ירוד היו: קשר גיל, סוכרת עם חוסר התמדה בטיפול /משך הסוכרת, BMI ודום נשימה בשינה. נמצא קשר הפוך בין צריכת קפה לירידה קוגניטיבית, כלומר צריכת קפה "הגנה" מפני ירידה קוגניטיבית. בתת קבוצה שעברה גם התערבות פסיכוסוציאלית היתה ירידה ב-BMI בהתמכרות לאוכל ואימפולסיביות.

יום ד', 16:29
ד"ר לימור בן חיים

מושב שהתקיים היום בנושא טיפול ב-GLP במתבגרים עם השמנה.
היעילות של טיפול רב מקצועי שמרני בהשמנה בילדים ומתבגרים היא הפחתה ב-0.53 יחידות BMI. טיפול שמרני באשפוז בהשוואה לטיפול אמבולטורי יעיל יותר בטווח הקצר אך לא בטווח הארוך. טיפולים אלו אינם מספיקים לטיפול בהשמנה חמורה של ילדים ומתבגרים.

ניתוח בריאטרי נמצא יעיל בהפחתה של 30% ב-BMI בקרב מתבגרים, 30% משיגים ירידה של יותר מ-30% BMI בטווח של 5 שנים. התגובה לטיפול בריאטרי בדומה לטיפול השמרני הינה בעלת שונות רבה מאוד בין המתבגרים.

קיים חלל טיפולי בין שתי אפשרויות אילו. יש לשקול את הטיפול התרופתי גם למתבגרים.

מחקר מטעם European agency בדק את ההשפעה של exenatide בשילוב טיפול תזונתי לעומת פלצבו במשך 24 שבועות. נצפתה ירידה של 1.6% יחידות BMI בקבוצת הטיפול לעומת פלצבו.

מחקר ה-scale teens שכלל מתבגרים מעל גיל 12 עם הקריטריונים להכללה: BMI מעל 30 (מעל אחוזון 95), קושי בשינוי הרגלי חיים, ועליה במשקל של לא יותר מ-5 ק"ג ב-90 ימים.
קבוצת הטיפול קיבלה liraglutide במינון עולה על 3 מ"ג במשך 56 שבועות. בקבוצת הטיפול היתה ירידה של 4.5% יחידות BMI בהשוואה לקבוצת הפלצבו.
43.3% בקבוצת הטיפול לעומת 18.7% ירדו 5% במשקלם
26.1% בקבוצת הטיפול לעומת 8.1% ירדו 10% במשקלם.
לאחר הפסקת הטיפול (שבוע 82) קבוצת הטיפול חזרה למשקלה הקודם בעוד קבוצת הפלצבו עלתה גם היא ואף מעבר למשקל ההתחלתי.

מחקר נוסף שמתקיים ואמור להסתיים בעוד כשנתיים הינו מחקר במתבגרים תחת טיפול ב-semaglutide פעם בשבוע. היעד להגיע לירידה של 15-30% במשקל. יש מחקרים שונים בקנה כמו לדוגמא טיפולים משולבים ועוד.

יום ד', 15:50
ד"ר דן אויירו

מוצג מחקר מעניין מהרשם הדני (המרשים) בו השוו כ-150,000 אנשים הסובלים מהשמנת יתר לכ-525,000 מקרי ביקורת – הוצאות הבריאות אצל אנשים הסובלים מהשמנת יתר היו גבוהות יותר – כפי 2 בהוצאות אשפוז, 64% יותר בהוצאות ברפואת קהילה, 44% יותר ביקורים אצל רופאי המשפחה. ככל שה-BMI היה גבוה יותר כך גדלו ההוצאות.

אלו נתונים חשובים שיכולים להשפיע על מדיניות בריאות ולהראות כי גם בראי כלכלת בריאות – תתכן חשיבות רבה לטיפול בהשמנת יתר.

יום ג', 18:44
לימור בן חיים

מושב של easo בנושא התערבויות לטיפול בהשמנת ילדים. הוצג מטה אנליזה של התערבויות הנוגעות לתזונה פעילות והיבטים פסיכולוגיים. נבדקו מה הם הגילאים בהם ההשפעה היא הרבה ביותר ואיך משפיעה התערבות בהורים בגילאים השונים. חלון ההתערבות הגדול יותר היו בילדים הקטנים גילאי 5 עד 11 יחד עם ההורים יותר מאשר הורים או ילדים לבד. לאחר חלון יעיל היה בגיל ההתבגרות. משך ההתערבויות היה 6 עד 12 חודשים לא נבדקה יעילות שמירה דגש על הנאה כיף מוטיבציה ופחות bmi. לגבי השפעות על עקומות משקל לגובה. בהתערבויות התייצבות על עקומת bmi או ירידה קלה בעוד שללא התערבות יש קפיצה בעקומות. דרושים יותר מדדים ליעילות . עלות תועלת ועוד.

לגבי ילדים ומתבגרים עם השמנה חמורה. הוצגו הטיפולים התרופתיים המאושרים וכן יעילותם רובם מאושרים רק בארה"ב. מטפורמין רק בארה"ב ירידה של 0.86 יח bmi. אורליסטט מאושר רק בארה"ב מגיל 14 ירידה של 3 אחוז bmi. פנטרמין רק בארה"ב ירידה של 4 אחוז בbmi.
הglp1ag מאושר בארה"ב ומזה כמה ימים באירופה. יעילות ירידה של 0.22 יחbmi. מתנהל עכשיו מחקר גדול במתבגרים מחכים לתוצאות.

אם תשאלו ילד מה יעזור לו להיות בריא ולא להשמין. הוא יענה
1. להרגיש טוב עם עצמי
2. שאוכל בריא יהיה יאמי כלומר טעים
3. שהפעילות שאני אעשה תהייה לי כיף
פשוט פשוט.

יום ג', 16:14
ד"ר מאיה איש שלום

במחקר על השמנה היפותלמית בילדים: 19 ילדים, כאשר אצל 12 מהם הפרעה היפותלמית נרכשת, 6 על רקע גנטי, ואחד מולד. גיל ממוצע של 12. בחנו השפעה בטפול של דקסטרואמפטמין (לדעתי זה אטנט) עד מינון של 40 מג' או 0.5 מג'/קג/ליום. 64% (11) ילדים הגיבו בירידה במשקל תחת הטיפול, עם ירידה של 0.83 ב-BMI. בסיום המחקר מעקב עד שנה וחצי. הם ציינו ירידה בתאבון, שיפור בריכוז ועליה ב-REE של 13%. אלו היום 10 ילדים עם סיבה נרכשת ו-1 עם סיבה מולדת. ב-3 ילדים 17% היתה התייצבות במשקל, שזה גם הישג בילדים עם הפרעה היפותלמית. בילדים אלו REE נשאר ללא שינוי. ב-3 ילדים היתה עליה במשקל תחת הטיפול ואצלם היתה עליה ב-REE של 14.6% (כנראה קשור לעליה במשקל אצל האחרונים). אצל 2 ילדים נאלצו להפסיק את הטיפול/להפחית מינון בשל הופעה של יתר לחץ דם. נראה שהטיפול יעיל אך מחייב מעקב של לחץ דם.

יום ג', 15:02
ד"ר בתיה קורנבוים

עוד דיווח מהבוקר, הרצאה מרתקת על בריאות נפשית והשמנה בבני נוער…מה גורם למה? סטרס להשמנה או להיפך? ידוע שבגלל השמנה יש יותר חוסר שביעות רצון מהגוף, יותר דיכאון, יותר הפרעות מנטליות. מה הקשר בין מצב דלקתי מצב נפשי והשמנה? סקרו 594 בני נוער בעודף משקל. מתוכם 61% היו עם סימפטומים של דיכאון, והיו שצברו ציון גבוה של אכילה רגשית ובעיות של attachment.

מצאו שהיתה קורלציה בין bmi ורמת crp, בין crp ואכילה רגשית ובין crp ו-attachment. כלומר, יש קשר בין התנהגות של אכילה רגשית ורמת crp. יתרה מזאת, ככל שיש יותר דלקת קשה יותר לרזות. גם ראו שהתערבות לשינוי הרגלי חיים מפחיתה crp!

ולסיכום: בין מצב נפשי ו-bmi מתקיים הקשר של תוצאה וסיבה בשני הכיוונים. ועוד תובנה: אכילה רגשית מסבירה רמת דלקת גבוהה. ולמי שיש קושי ב-attachment חווה יותר סטרס ולכן תבנית אכילה לא תקינה.

יום ג', 14:55
ד"ר מיכאל ויינפאס

ההשוואה מזכירה את ההשוואה של השפעת סאקסנדה (בתפקיד אוזמפיק 2.4) לעומת ויקטוזה (בתפקיד אוזמפיק 1) בחולי סוכרת שנעשה במחקר הסקייל דיאבטס.

יום ג', 14:53
ד"ר דרור דיקר (בתגובה לד"ר מאיה איש שלום)

התשובה כנראה טמונה בהרכב הגוף שמופחת.

יום ג', 14:52
ד"ר מאיה איש שלום (בתגובה לד"ר דרור דיקר)

בהחלט חשוב.

גם עם לירגלוטייד אנחנו יודעים שבמעבר מ1.8 מג' ל3 מג' משיגים ירידה נוספת במשקל בסוכרתיים אך אין השפעה נוספת משמעותית בהורדת A1C כנראה שממצים אותה במינון נמוך יותר, אך להשפעה על המשקל מגיעים לפלאטו במנון גבוה יותר של האנאלוגים לGLP1.

יום ג', 14:51
ד"ר דרור דיקר (בתגובה למאיה איש שלום)

למרות שהפחית משמעותית יותר משקל. נקודה למחשבה.

יום ג', 14:50
ד"ר מאיה איש שלום

מינון של 2.4 מג' הפחית מעט יותר A1C בסוכרתיים בהשואה ל1 מג' אך לא משמעותי סטטיסטית.

יום ג', 14:50
ד"ר דרור דיקר

יחד עם זאת בקבוצת הביקורת ללא טיפול תרופתי להוספת IBT היה אפקט דרמטי בהפחתת משקל ושימור הפחתת המשקל אשר הדגים עת החשיבות של IBT. הבעיה הינה שבמציאות היום יומית קשה להשיג היענות מרשימה ולכן הטיפול התרופתי עוזר לשלב IBT פחות איטנסיבי שניתן לקיים בחיי היום יום.

יום ג', 14:49
ד"ר מאיה איש שלום

סמגלוטייד 2.4 מג' לשבוע בלא סוכרתיים השיג בממוצע ירידה במשקל של 15-17% בסוכרתיים 10%. תופעות הלוואי הידועות הגסטרואינטסטנליות שהביאו להפסקת טיפול רק ב-5% מהמטופלים הן משמעותיות בעיקר בהתחלת הטיפול. עליה בדופק של 2-4 פעימות לדקה. וככל הנראה בעקבות הירידה במשקל נטיה לאבנים בכיס מרה.

בסוכרתיים הסכון להיפוגלקמיות קלות היה נמוך, אירוע אחד של היפוגלקמיה קשה במינון של 2.4 מג'. החולים היו בחלקם על SU כך שזה לא מפתיע.

יום ג', 14:45
ד"ר הדר מילוא

נקודה למחשבה: ההשוואה בין step 1 ל 3 בקבוצת הסמגלוטייד מראה שכנראה IBT היה זניח מבחינת ה-added value שלו. יש לכך חשיבות גבוהה אם מדברים על הקומפליאנס הטיפולי של המטופלים בכל הנוגע לשינויים משמעותיים באורחות חיים.

יום ג', 11:22
ד"ר מאיה איש שלום

הרצאה מעניינת בנושא הקשר בין עודף משקל/השמנה של האם לעודף משקל/השמנה בילדות
 יש כמובן קשר ידוע בין עודף משקל/השמנה של האם לעודף משקל/השמנה בילדות וסוכרת בילדות (סוג 2). גורמי סיכון נוספים לעודף משקל/ השמנה בילדות הם עליה במשקל בזמן ההריון, קיום סוכרת הריון וילודים שנולדו גדולים או קטנים (LGA/SGA). התערבויות שונות תזונתיות עם או בלי פעילות גופנית או פעילות גופנית בלבד במהלך ההריון הראו השפעה חיובית על האם מבחינת מניעת עליה במשקל והתפתחות סוכרת בהריון (בעיקר דיאטה ים תיכונית) כאשר תזונה עם אינדקס גליקמי נמוך הפחיתה את הסיכוי להולדות עובר גדול. לכל ההתערבויות הללו לא היתה השפעה על עודף משקל/השמנה בילדות.

יום ג', 11:12
ד"ר מאיה איש שלום

חשיפה לחומרים PFO PFOAS ברחם או בהנקה
חומרים אלו בשימוש בטפלון, ניירות אפיה, אחסון מזון באריזות נייר וגם באפיה/הכנה של מזונות מעובדים, כגון עוגיות והמבוגרים וצ'יפס. כן בספות וחומרי כיבוי. לחומרים אלו זמן מחצית חיים של 3-8 שנים. החשיפה לחומרים אלו (העברה מהאם דרך השליה) במהלך ההריון קשורה לעודף משקל והשמנה בילדות. וגם למדדים מטבוליים בילדות. כמו כן קשורה לתגובה מופחתת לחיסונים ואולי נטיה לזיהומים.

יום ב', 19:26
ד"ר לימור בן חיים

לקראת מחר, המוקדש ברובו לילדים היקרים, מצ"ב סרטון חמוד שמראה מה הילדים שלנו חושבים על אוכל בריא ובכלל. זה להמחיש קצת את הנתונים הלא קלים שיוצגו מחר על השמנת ילדים. חשוב שנכיר את עולם האוכל בעין הילדותית.  הם לא יגיעו לדבר ולייצג עצמם בכנס. אולי הסרטון ייצג אותם קצת.

יום ב', 18:35
ד"ר לימור בן חיים

במושב שעסק בגישות תזונתיות מותאמות אישית לירידה במשקל. הוצגו מספר מדדים אפשריים לתזונה מותאמת אישית: הגנום, הפרוטאונום והמיקרוביום. לתזונה מותאמת אישית או תזונה מדויקת אין הגדרה אחת. ניתן לראות בה את ההמלצות התזונתיות המדויקות ותפורות למצב רפואי, צרכים, העדפות ועוד של כל אדם ואדם.

גנטיקה מזוהה באופן העמוק ביותר עם התאמה אישית, והמלצות מבוססות גנטיקה מטרתם ירידה במשקל, היבט טיפולי וכן הגברה של מוטיבציה והיענות לטיפול. יותר קל לעמוד בהמלצות אישיות. דרך העברה שלהן גם היא חשובה בכלים דיגיטליים, אלגוריתמים ועוד.
סקר גרמני בדק את הידע של הצרכנים לגבי תזונה אישית מבוססת גנטיקה. 54.9% מהנשאלים מאמינים שתזונה מבוססת גנטיקה תעזור להם. במיזם התזונתי FOOD4ME נבדקה יעילות של המלצות כאילו על ירידה במשקל.

4 קבוצות של נבדקים. קבוצת ביקורת שקבלה יעוץ כללי. קבוצה 1 המלצות אישיות, קבוצה 2 המלצות אישית + המלצות מבוססות בדיקות דם ומדדים אנתרופומטרים אישיים. קבוצה 3 כמו 1+2 וכן המלצות מבוססות גנטיקה (5 גנים שונים). נמצא הבדל משמעותי בירידה במשקל בין קבוצת הביקורת לבין שאר 3 הקבוצות שקבלו המלצות אישיות. יחד עם זאת לא נמצא הבדל כלל בין 3 קבוצות בהמלצות האישיות בהבדל בין רמות ההתאמה השונות.

בסקירה סיסטמית נמצא קשר בין ירידה במשקל ו-SNP של שומן אך לא נמצא קשר משמעותי לירידה במשקל בין SNP של פחמימות וחלבון.
בתאומים זהים לא נמצאה תגובה גליקמית זהה לאותה ארוחה. מכאן כי ההשפעות הגנטיות הינן קטנות (יותר רגישות בשומן, פחות בסוכר). המסקנה שכרגע אין אפשרות להשתמש במידע גנטיקה להמלצות אישיות יעילות לירידה במשקל. ייתכן שהפתרון והדיוק מצויים דווקא בפרוטיאונום.

תזונה אישית מבוססת פרוטאונום. פרוטאונום הוא סך החלבונים המצויים בתא, רקמה, איבר המבוטאים באמצעות גנים בזמן מסויים.
מדוע נדרשים לפרוטיאונום הרי נתן ללמוד ישירות על החלבונים מהגנום. כיום ידוע שלא תמיד הגנום הינו תמונת הפרוטיאונום. כל גן יכול להיות מתורגם לכ- 10 חלבונים שונים. כלומר כל הבדל בתרגום ובשעתוק של הגן יכול ליצור חלבון אחר. המנגנונים האחראים על ההבדלים האילו הם ספיילסינג / חיתוך כמו גם PTMי(Post-translational modification): מתילציה, אצטילציה ועוד.
תהליכים אלו בחלקן אפיגנטיים מאפשרים לאורגניזם להגיב להשפעות שונות כמו גיל, מגדר כמו גם גורמים חיצונים כמו תזונה ומאזן אנרגיה.
לדוגמה עם משווים את הפורטיאונום של סיבי שרירים מהירים ואיטיים רק 36 חלבונים זהים כל השאר שונים מסיב לסיב למרות הגנים הזהים. לדוגמה בשריר איטי הרבה חלבונים המעורבים בשרשרת העברת האלקטרונים ולכן משפעים על המטבולזים. כנל יש הבדלים בחלבונים בתאי שומן וברקמות שונות.

במה ניתן להשתמש במידע על הפרוטיאונום:
1. השפעה של רכיב תזונה ו/ או משטרי תזונה שונים כמו חומצה אמינית או חלבון ספציפי, צום ודיאטה מיוחדת. לדוגמה דיאטה עשירה בשומן או דלה בשומן משפיעה באופן שונה על הפרוטאונום בעקר על רגולציה של חלבונים המעורבים בפעילות המיטוכונדריה.
2. מחלות תלויות תזונה באמצעות ביומרקרים חלבוניים. יאפשרו גילוי מקודם לפני תסמינים של מחלות אלו.
3. הערכה של יעילות הטיפול. לדוגמה לפעמים אין שינוי בכמות של החלבונים אלא ההרכב שלהם.
הכוון נראה מבטיח יחד עם זאת יש מגבלות כמו שיש לקחת דגימות מרקמות שונות וכרגע משתמשים רק בפלסמה. יש לפענח את המידע.
אבל מסביר מדוע גן בלבד אינו אישי מספיק. ואולי זה הכיוון.

יום ב', 16:38
ד"ר בתיה קורנבוים

80% דיווחו על חווית הסטיגמה בתוך הבית; במשפחה. צריך להשקיע יותר עבודה בטריטוריה הזו שעד היום קיבלה פחות תשומת לב.

יום ב', 16:31
ד"ר דן אויירו

מוצגת עבודה על 14,000 משתתפים בתוכניות 'שומרי משקל' מ-6 מדינות מערביות.
התקופה בה הכי הרבה אנשים הסובלים מהשמנת יתר חווים את בעיית הסטיגמה של השמנת יתר היא כשהם בני נוער. הנבדקים שחוו הדרה ע"ר משקל סבלו יותר מחרדה, 'אכילה רגשית' ונמנעו יותר מפעילות גופנית.
חלק ניכר מהסטיגמה ע"ר משקל עודף נבעה מגורמים בתוך המשפחה.
אינטרנליזציה (הפנמה) של הסטיגמה שחוו – גורמת בסופו של דבר לתוצאי בריאות פחות טובים.

יום ב', 15:20
ד"ר גבי ליברמן

קבוצה שבדקה השתלת צואה ממנותחים לאחר ניתוח בריאטריה, ב-germ free mice להם נתנה דיאטה עתירת שומן. מסתבר שבאופן מפתיע, תרומת צואה ממנותחי שרוול היתה יותר יעילה במניעת עליה במשקל יחסית למנותחי rygb.

יום ב', 15:18
ד"ר דן אויירו

בהמשך למחקרי בע"ח מהעבר שהראו קשר אפשרי, הוצג מחקר קטן וראשוני, שכלל 320 גברים – שהעלה את השאלה אם חסר G6PD הוא גורם מגן מהשמנה ועמידות לאינסולין.

יום ב', 13:45
ד"ר הדר מילוא

עכברים שהיו ko לרצפטורים לאינסולין במח לא דיכאו את ייצור הסוכר בכבד גם לאחר מתן אינסולין, מה שמרמז על שליטה מטאבולית על הכבד ישירות מסיגנלים במח.

יום ב', 13:40
ד"ר גבריאלה ליברמן

בתגובה לד"ר דיקר: שה-rmr בו מנבא רעב. זה בהחלט מעניין שהשליטה בתאבון אולי מתרחשת מחוץ ל-cns.

פוטנציאל ל fgf21 כטיפול בהשמנה: עכברים שקיבלו את החומר ירדו במשקל (כצפוי) ובנוסף הורידו את צריכת העוגיות שלהם והגדילו צריכה של chow רגיל.

הרצאה מעניינת של ינס ברונינג: כבר בשלב הפרספציה החושית, עוד לפני שהאוכל מגיע לפה, יש הפעלה של נוירונים אנורקסיגנים (POMC).

יום ב', 13:23
ד"ר דרור דיקר

הכבד הינו האיבר הבודד היחידי שהרכבו נמצא כמנבא רעב.

יום ב', 12:47
ד"ר מיכאל ויינפאס

מסר מאוד חשוב בעיניי שכדאי להדהד לציבור, לאור מכוני קסמים שמבטיחים התאמה תזונתית גנטית למטופלים (שעטים על הקופות לקבל עשרות בדיקות דם מיותרות) ובאיזשהו מקום מרומים

יום ב', 12.45
ד"ר דרור דיקר

אין הוכחה כי בדיקות מבוססות גנום עוזרות בהתאמה פנוטיפית של הרכב הדיאטה.

נושאים קשורים:  כנסים,  כנס החברה האירופית להשמנה