מטרת מחקר זה הייתה לאמוד את הסיכון הכללי לפקקת ורידים (VTE), תסחיף ריאתי (PE) ופקקת ורידים עמוקים (DVT) בקרב חולים שאובחנו לאחרונה עם דלקת מפרקים שגרונית (RA) לעומת האוכלוסייה הכללית ללא RA. מטרה נוספת של המחקר הייתה להעריך את מגמות הסיכון ל-VTE,יPE ו-DVT לאורך 5 שנים לאבחון RA בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
עוד בעניין דומה
המחקר השתמש בנתונים על מקרי RA שעברו תיקוף בעבר, והתאים למקרים אלו מקרי ביקורת ללא RA ממאגר הבריאות מבוסס האוכלוסייה של מחוז קולומביה הבריטית בקנדה. במחקר הוערכו שיעורי השכיחות (IR) ויחסי סיכון מותאמים (HRs) עבור הסיכון ל-VTE,יDVT ו-PE לאחר תאריך האבחנה של RA.
המחקר מצא כי בקרב 39,142 חולי RA (66% נשים, ממוצע גיל 60), 1,432, 543 ו-1,068 פיתחו VTE,יPE ו-DVT בהתאמה. ה-IR לקבוצת ה-RA היה 3.79, 1.43 ו-2.82 לאלף שנות אדם לעומת 2.70, 1.03 ו-1.94 ל-1,000 שנות אדם בקבוצה ללא RA. לאחר התאמה לגורמי סיכון ל-VTE, ה-HRs (רווח בר סמך של 95%) היו 1.28 (1.20, 1.36), 1.25 (1.13, 1.39) ו-1.30 (1.21, 1.40) עבור VTE,יPE ו-DVT בהתאמה. שיעורי ה-HR לאחר התאמה ל-VTE בחמש השנים הראשונות לאחר אבחון RA היו 1.60, 1.47, 1.40, 1.30 ו-1.28 בהתאמה לכל שנה. מגמה דומה נצפתה ב-PE.
מחקר מבוסס אוכלוסייה זה מראה כי לחולי RA לאחר האבחנה יש סיכון מוגבר ל-VTE,יPE ו-DVT בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. סיכון זה אינו תלוי בגורמי סיכון מסורתיים ל-VTE והסיכון גבוה ביותר בשנה הראשונה לאחר אבחון ה-RA, ואז יורד בהדרגה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
