מחקרים

אבחון נפרוסקלרוזיס היפרטנסיבי

מחקר זה הציג אלגוריתם חדש לאבחון נפרוסקלרוזיס היפרטנסיבי, אך הראה שיש קושי באוכלוסיות מסומיות לאבחן את המחלה

כליות (צילום: אילוסטרציה)
כליות (צילום: אילוסטרציה)

נפרוסקלרוזיס היפרטנסיבי הוא הגורם המשוער שעומד בבסיס מחלת כליות סופניות (ESKD) בחולים רבים, אך האבחון שלו שנוי במחלוקת ומבוססת על קריטריונים קליניים עם דיוק אבחנתי נמוך. מטרת מחקר זה הייתה להעריך ולשפר את תהליך האבחון של חולי נפרוסקלרוזיס.

מחקר זה כלל מבוגרים שהשתתפו במחקר HUNT מבוסס האוכלוסייה (50,552 משתתפים), חולי CKD נורווגיים שהופנו לביופסיית כליות בשנים 1988-2012 (7,261 משתתפים), וחולים במרפאת נפרולוגיה (n = 193) ששימשו לביקורת.

שכיחות הנפרוסקלרוזיס בכלל האוכלוסייה הייתה 2.7%, וירידה ב-eGFR והסיכון לאשפוזים הקשורים לכליות ו-ESKD היו דומים לסיכון בחולי מחלת כליות סוכרתית. בקבוצת הביופסיה, הקריטריונים הקליניים הנוכחיים היו בעלי רגישות נמוכה מאוד (0.13), אך בעלי ספציפיות גבוהה (0.94) לנפרוסקלרוזיס. אלגוריתם אופטימיזציה חדש לאבחון, שפותח במסגרת המחקר, המבוסס על פרוטאינוריה (<0.75 g d−1), לחץ דם סיסטולי (>155 מ"מ כספית) וגיל (>75 שנים) שיפר רק את דיוק האבחון (רגישות 0.19, ספציפיות 0.96). כמו כן, עדיין היו מקרים חיוביים כוזבים רבים עם אבחנות הניתנות לטיפול, כמו גלומרולונפריטיס, אינטרסטיטאל נפריטיס ואחרים (40% מכלל הבדיקות חיוביות). ניתוח עקומת ההחלטות הראה כי הקריטריונים החדשים יכולים להוביל לתועלת קלינית גבוהה יותר, במיוחד עבור מטופלים בהם הנזקים הפוטנציאליים קרובים ליתרונות הפוטנציאליים, בעוד שבמטופלים עם סיכון נמוך יותר עדיף לשקול ביופסיית כליה (יחס פגיעה: תועלת < 1: 4).

נראה כי יהיה קשה לייצר שיפורים נוספים בקריטריונים הקליניים לנפרוסקלרוזיס היפרטנסיבי, כך שככל הנראה נאלץ לדון באופן אקטיבי יותר על הסיכונים והיתרונות של ביופסיית כליות בקבוצות חולים נבחרות על מנת להפחית את שיעור האבחון השגוי.

מקור: 

Hallan SI. Et al. (2021) Journal of Internal Medicine. 289(1): published online

נושאים קשורים:  מחקרים,  נפרוסלקרוזיס,  יתר לחץ דם,  בינה מלאכותית
תגובות