מדד SCORTEN הוא מנבא ספציפי לתמותה של חולים עם תסמונת סטיבנס–ג'ונסון (SJS)/ נקרוליזה רעילה של האפידרמיס (TEN). ישנן עדויות מועטות בספרות התומכות בטיפולי אימונומודולציה לטיפול ב-SJS/TEN. מטרת מחקר זה הייתה להעריך באופן שיטתי את היעילות של מספר טיפולים ל-SJS/TEN בעזרת שימוש במדד SCORTEN.
עוד בעניין דומה
מחקר זה סקר בסיסי נתונים אחר מחקרים מקוריים שכללו שימוש במדד SCORTEN. שישה מטא-אנליזות בוצעו על חולים עם SJS/TEN כללו קבלת טיפול תומך בלבד או שילוב של תרופות הקשורות למערכת החיסון: סטרואידים, ציקלוספורין, אטנרספט, אימונוגלובולינים או שילוב של סטרואידים עם אימונוגלובולינים. כמו כן, בוצעה במחקר זה מטה-רגרסיה רב-משתנית ומטה-אנליזה מרושתת (network meta‐analysis).
מתוך 3,893 מחקרים שזוהו במחקר, 52 מחקרים שכללו 2,466 חולים עם SJS/TEN נבחרו. נתונים משלושים ושמונה מהמחקרים הללו (1,827 חולים) אוחדו, והתוצאים [log (SMR)] מהמטא-אנליזות שנוצרו כללו שינוי של -0.13 (רווח בר סמך של 95%, -0.42,0.16) בטיפול בסטרואידים, -0.39 (רווח בר סמך של 95%, -0.87,0.09) באימונוגלובולינים, 0.13 (רווח בר סמך של 95%, -0.15,0.40) בטיפול תומך, -0.88 (רווח בר סמך של 95%, -1.47, -0.29) בציקלוספורין, -0.95 (רווח בר סמך של 95%, -1.82, -0.07) באטנרספט ו-0.56 (רווח בר סמך של 95%, -0.94, -0.19) באימונוגלובולינים בתוספת קורטיקוסטרואידים. ניתוח המטה-רגרסיה אישר כי ציקלוספורין ואימונוגלובולינים בתוספת קורטיקוסטרואידים היו קשורים למספר מופחת של מקרי מוות ממה שחזה מדד ה-SCORTEN. במטה-אנליזה המרושתת, שום טיפול לא השיג ירידה משמעותית ב-SMR.
מחקר זה הראה שחלק מהטיפולים ב-SJS/TEN מראים ביצועים טובים יותר מאחרים, אך אין מספיק ראיות הממליצות על שימוש נרחב בכל אוכלוסיית החולים.
מקור: