דעות

האם מערכת המשפט היא אויבת הבטיחות ברפואה?

נסיונות חוזרים ונשנים להקים גופים לניהול בטיחות במערכת הבריאות כשלו בזה אחרי זה. פרופ' יואל דונחין מסביר מדוע כל עוד הבטיחות הרפואית לא תקבל מקום נכבד ולא מס שפתיים וכל עוד הרגולטור עוסק בזוטות ולא ביצירת אווירה של בטיחות, שיעור מקרי הטעויות הרפואיות יישאר בעינו

מדד "תרבות הבטיחות" הוא המחויבות של הנהלת בית החולים וכלל העובדים לקבל את העיקרון שהבטיחות היא בראש סדר העדיפויות ולאו דווקא מניעת משפט. צילום: אילוסטרציה

לפני יותר מ-15 שנה הוזמנתי לתת הרצאה בלשכת עורכי הדין בתל אביב. הנושא  שבחרתי היה "המשפט – אויב הבטיחות". סיפרתי על הדרך להגברת הבטיחות, על האפשרות להוריד את שיעור הטעויות ועל הדרך לחקור אירוע שבו התרחשה תקלה או טעות וזאת על ידי בדיקת עומק של רצף האירועים, שיחה עם הרופא, האחות, מנהל מחלקה והנפגע עצמו.

סיפרתי גם כיצד בעצת עורכי הדין של בית החולים וההסתדרות הרפואית, אסרו על אנשי הצוות המעורבים באירוע לדבר איתי מחשש להפללתם, כי כל שיחת תחקיר שתיערך מיד עם הדיווח על תקלה, תיערך רק בנוכחות עורך דין. כאן קמה צעקה גדולה של הנוכחים באולם, בקרב "המגינים" על הציבור מפני עוולות הרופאים ואכזריות האחיות, המתפרנסים מעסקאות "בוא נתבע".

בעור שיני נמלטתי מהאולם. לא רק עורכי דין לא קיבלו את תפישת הבטיחות שעוצבה בשנים הללו. לשישה מנכ"לי משרד הבריאות ולשר המומנה עליהם הוגשה על ידי החתום מטה וצוות המרכז לבטיחות בעבודה והנדסת אנוש בטכניון תכנית להקמת מרכז לאומי שירכז את המידע הבטיחותי, יחקור לעומק את ההתרחשויות ובעיקר ינסה להצביע על נקודת כשל במערכת. המטרה למנוע טעויות ולא לנהל סיכונים. המטרה להשפיע על תפישת הבטיחות ולא לחקור בחוכמה שלאחר מעשה. אלא שפרט לאישור קבלת המכתב לא נעשה הרבה.

יש לתעד, לחתום בחותמת האישית, להחתים חולה על טופס הסברה הדומה לחוזה לרכישת רכב והעיקר – להתגונן. לא לתת מידע, להיזהר מהמשפחה ומהקרובים. כאשר רופא עמית שלי סיפר לחולה כי היתה טעות והוא מצטער ומברר מה קרה ויעדכן אותה, הוא ננזף!

ניסיון להקים פורום לדיון בתקלות במערכת זכה לישיבה אחת בבית החולים הדסה בירושלים. לדיון הוזמנו נציגי כל בתי החולים בארץ והמטרה היתה לעבור ולשמוע בכל בית חולים מה נעשה ולקדם את הנושא, אבל לאחר הישיבה הראשונה הודיע בית החולים הבא בתור כי... היועץ המשפטי של בית החולים לא מאשר ונסתם הגולל.

גם ניסיון להקמת בית ספר לבטיחות, בסמוך לאחד מבתי החולים, החל לקרום עור וגידים, נקבעה תכנית לימודים, נמצא מבנה, ואז התחלף המנכ"ל ואחריו נסגרה התכנית. זאת ועוד, קורס מתוקשב בנושא בטיחות שהוכן לפני כחמש שנים על ידי ההסתדרות הרפואית זכה לפרסום מועט ביותר, לאתר נרשמו בודדים והפרויקט נפח את נשמתו.

בכל הרצאה בנושא בטיחות שהייתי נותן בבתי חולים ובמוסדות רפואה, גיליתי כי לאחר שסיימתי את דבריי היה עולה בדרך כלל "יועץ משפטי" ומסביר כי אין לקבל את הדברים של ההוזה, כלומר הדובר הקודם. יש לתעד, יש לחתום בחותמת האישית, להחתים חולה על טופס הסברה הדומה לחוזה לרכישת רכב והעיקר – להתגונן. לא לתת מידע, להיזהר מהמשפחה ומקרובי החולה מאחר שיש מערכת בבית החולים "המטפלת" בנושא. כאשר רופא עמית שלי סיפר לחולה כי היתה טעות והוא מצטער ומברר מה קרה ויעדכן אותה, הוא ננזף!

בכל בית חולים פועלים עורכי דין רבים, מחלקה לייעוץ משפטי ואפילו מערכת ל"ניהול סיכונים", אבל לא קיימת מערכת של "ניהול בטיחות". העוסקים בבטיחות מקבלים הכשרה במקצוע הנקרא "הנדסת גורמי אנוש", אולם בישראל רק בבית חולים לא ציבורי אחד מועסקת מהנדסת כזו במשרה מלאה.

המצב לא שונה בהרבה בארה"ב ובקנדה. בסקר מצאנו כי בכל ארה"ב וקנדה היו לפני שלוש שנים רק 12 מהנדסי אנוש במשרה מלאה ביותר מ-6,000 בתי חולים. במשרד הבריאות בישראל עוסקים, כאמור, באיכות, באיסוף מדדים ובתחקירים שלאחר מעשה, אולם איש מקצוע בהנדסת אנוש שהועסק שם בעבר אינו נמצא שם יותר.

בבתי חולים המתהדרים בקבלת האקרדיטציה ניתן למצוא לאחר הבקרה מספר ניכר של כשלים. חניכי קורס בטיחות שהתבקשו לצלם נקודות תורפה בבית חולים שזה עתה זכה בתואר, צילמו כ-200 נקודות וכשלים

מערכת יקרה למתן ציונים לבית חולים תורמת מעט לבטיחות – האקרדיטציה, אבל מה שאינו נבדק בה הוא מה שנחשב כמדד למידת מהימנות רמת הבטיחות וההיצמדות במשך כל השנה ולא רק בעת ביקורת. בבתי חולים המתהדרים בקבלת האקרדיטציה ניתן למצוא לאחר הבקרה מספר ניכר של כשלים. חניכי קורס בטיחות שהתבקשו לצלם נקודות תורפה בבית חולים שזה עתה זכה בתואר, צילמו כ-200 נקודות וכשלים.

מדד "תרבות הבטיחות" הוא המחויבות של ההנהלה וכלל העובדים לקבל את העיקרון שהבטיחות היא בראש סדר העדיפויות ולאו דווקא מניעת משפט. ארגונים המתיימרים לעסוק בבטיחות כיום מביאים לכנסים שלהם חוקרי תקלות מבצעיות כדוגמה לדרך הנכונה לאתר תקלות; משפטנים נושאים את דברם, מנהלי סיכונים מספרים אך לא משתפים ולא מכירים למעשה בגוף הידע הנקרא "הנדסת אנוש".

בשנת שבתון שעשיתי עם עמיתי מהטכניון במערכת הבריאות של סינגפור הסתבר כי יש אוזניים שומעות ומיישמים המלצות פשוטות העשויות לתרום להקטנת שיעור הטעויות. במערכת הסינגפורית אין מחסור חמור בכוח אדם או בציוד בבתי החולים המשוכללים שלהם ולמרות זאת, אותו דפוס טעויות של מתן תרופה שגויה או אי זיהוי של חולה קיימים גם שם. מספר סטודנטים שעשו עבודת דוקטורט בעת שהותנו התקבלו למערכת הבריאות שם ופועלים למניעה ולזיהוי כשלים אפשריים במערכת.

המגיפה מראה לנו בהגדלה ניכרת את המצב. ניתוק מכשיר הנשמה עולה לכותרות עם התוספת "רשלנות". מחסור בכוח אדם, הכשרה לקויה בנושא הבטיחות – אלו הן לא כותרות

אני לא מקבל את המונח "רשלנות רפואית" ובעיקר לא את המונח "מגיפ ת הרשלנות" שהובא כאן בסוף השבוע שעבר במאמרו של ד"ר אבי רובינשטיין, "רשלנות רפואית - סיבת המוות השלישית בישראל?". עצם השימוש במונח זה לפני שנקבעה אשמה, יש בכך טעם לפגם. אין ספק כי אם נעשתה טעות או ניזוק חולה בשל אי מלוי הוראה או בשל אבחנה מוטעית נוכח סימנים ברורים לדיאגנוזה, יש לפצות את החולה ויש דרכים לעשות זאת ללא הפרשת חלק ניכר מהפיצוי לעורך הדין.

כל עוד הבטיחות הרפואית לא תקבל מקום נכבד ולא מס שפתיים, כל עוד הרגולטור עוסק בזוטות ולא ביצירת אווירה של בטיחות במערכת הרפואית, אפשר להניח כי שיעור הטעויות יישאר בעינו.

המגיפה מראה לנו בהגדלה ניכרת את המצב. ניתוק מכשיר הנשמה עולה לכותרות עם התוספת "רשלנות". מחסור בכוח אדם, הכשרה לקויה בנושא הבטיחות – אלו הן לא כותרות. זה בנפשנו, אבל הבעיה אינה בתחום העיסוק של הר"י או של משרד הבריאות, ועל כך חבל.

פרופ' יואל דונחין הוא רופא "הדסה עין כרם" בעבר. כיום גימלאי ומתנדב בבית החולים

נושאים קשורים:  פרופ' יואל דונחין,  דעות,  חדשות,  רשלנות רפואית,  ניהול סיכונים
תגובות

צודק לגמרי.כולנו מתגעגעים לc.c ולc.p.c.והחולים מפסידים.המערכת בסקנדינביה לגבי נושא הטעויות/רשלנות הרבה יותר הגיונית.נקבעו בה סכומי גג וכך ניתן לחקור את המקרים וללמוד במקום להפוך את הנושא למכרה כסף למשפטנים

אנונימי/ת
13.02.2021, 11:58

כל זמן שהפרמיה של ביטוח אחריות מקצועית תהיה כללית לא ישתנה כלום. כלומר בית חולים שינהיג תרבות של מניעת טעיות בצורה אמיתית ומקצועית ויוריד את מספר הטעויות ישלם פרמיה קטנה יותר. בית חולים שיתרשל ישלם פרמיה גבוהה מתקציבו שלו ולא מתקציב כללי.

14.02.2021, 00:45

מסכים לחלוטין עם פרופ' דונחין. מערכת הבריאות עברה לחשיבה משפטית וכבר אין אפשרות לחקור את הכשלים המוליכים לטעויות שרובן המכריע אינו בגדר "רשלנות". דור הרופאים הבא (הצמוד למחשבים ואלגוריצמים וקוים מנחים) מאבד את יכולת החשיבה העצמאית ואת הבקורת העצמית והמערכתית.
צודקת ד"ר בלומנזון בכך שפורומי הבקורת והבקרה שהיו בעבר נמוגים.
גם במקרים בהם מוגשת תביעה מעדיפים עוה"ד להגיע לפשרה החוטאת לאמת ופעמים רבות מטהרת את הרופא/המחלקה ביה"ח משיקולי "יעילות משפטית" או בצע כסף, כפשוטו (אם המחיר למקרה קצוב, מדוע לא לטפל בשני מקרים במקום אחד?).
איני משוכנע שאי מי בדרגים המכריעים (מ. הבריאות, בתיה"ח וכו') אכן ירים את הכפפה ויחשוב על הכשרה מתאימה למניעת טעויות אנוש.

30.07.2021, 11:43

So true