זה מכבר, מחקרים רבים הראו קשר בין אנדומטריוזיס לסרטן השחלה. מטרת החוקרים הייתה להעריך ולהשוות בין הרמות של הציטוקינים IL‐2, IL‐5, IL‐6, IL‐8, IL‐10 ו-TNF‐α בסרום, נוזל מחלל הציסטה ונוזל פריטוניאלי של מטופלות עם אנדומטריומה בשחלה, גידולים שחלתיים שפירים וממאירים, וגידולים שחלתיים שאינם נאופלסטיים. הם ביקשו לאשש האם יש קשר בין הערכים של ציטוקינים אלו לבין אנדומטריומה של השחלה וממאירות שחלתית, ולקבוע את נקודת הסף המיטבית לרמות שלהם בסרום, שניתן להשתמש בה לשם הבחנה בין מטופלות עם ממאירות שחלתית לבין כאלו עם אנדומטריוזיס.
עוד בעניין דומה
החוקרים כימתו את הריכוזים של הציטוקינים באמצעות ELISA (enzyme‐linked immunosorbent assay), ובחנו אותם בעזרת מבחן Kruskal‐Wallis ולאחר מכן מבחן המשך בשם Dunn. הם השתמשו בעקומת ROCי(Receiver Operating Feature) לחישוב השטח מתחת לעקומה ולקביעת ערכי הסף הטובים ביותר שישמשו לאבחנה של ממאירות בשחלה. לבסוף, בחנו את הקשרים בין ריכוזי הציטוקינים בעזרת מבחן Spearman.
החוקרים מצאו כי ריכוזי הציטוקינים IL‐6, IL‐8 ו-IL‐10 היו גבוהים יותר בנבדקות עם ממאירות. כאשר העריכו את השטח מתחת לעקומה של רמות הציטוקינים בסרום, במטופלות עם ממאירות לעומת כאלו עם אנדומטריומות, מצאו הבדל מובהק ברמות של IL‐6, IL‐8 ו-IL‐10.
החוקרים הגיעו למסקנה כי ניתן להשתמש בריכוזים בסרום של IL‐6, IL‐8 ו-IL‐10, כפרמטרים להבחנה בין אנדומטריוזיס לממאירות בשחלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
