חדשות

הלך לעולמו פרופ' שמאי קוטב, מחלוצי טיפול נמרץ והרדמה בישראל

פרופ' קוטב, רופא, חוקר ומורה שהעמיד דורות של תלמידים המשמשים כיום בתפקידים בכירים בתחומי ההרדמה והטיפול נמרץ בישראל, נפטר בגיל 89

פרופ' שמאי קוטב ז"ל. "לצד הדרישות שלו למצוינות, אוזנו וליבו היו קשובים תמיד לכל אחד מעמיתיו ולמטופליו הרבים". צילום: פרטי

פרופ' שמאי קוטב, ממייסדי ומחלוצי תחום ההרדמה וטיפול נמרץ כללי בישראל, מורם של עשרות רופאים מומחים בתחום מקצועי ייחודי זה, הלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 89.

פרופ' קוטב ז"ל, יליד יפו, שהיה גאה במיוחד על כך שאמו היתה "ירושלמית שורשית" (מה שמכונה "סמ"ך-טי"ת"), גדל בחיפה, בתל אביב ובירושלים. סבו, ד"ר ישועה שאמי, שהיווה עבורו דמות מופת נערצת, היה רופאם של עובדי נמל יפו ותושבי הרובע היהודי בחברון ובירושלים והוא שהעניק לו את ההשראה והכיוון ללכת ללמוד רפואה.

פרופ' שמאי קוטב ז"ל. צילום: פרטי

הוא התגייס להגנה במלחמת העצמאות והשלים בגרויות לאחר מכן. ב-1949 היה בגרעין המייסד של קיבוץ תל קציר ואחר כך יצא להגשים את חלומו: ללמוד רפואה בשיקגו. "שם נחשף למקצוע הרפואי החדש הזה ש'נולד' לאחר מלחמת העולם השנייה", סיפר עליו ל"דוקטורס אונלי" פרופ' ראובן פיזוב, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ, הרדמה ורפואת כאב ב"הדסה עין כרם" – מחלקה שאותה הקים קודמו בתפקיד, פרופ' קוטב, בשובו מלימודיו בארה"ב.

"הוא יצא ל'פולושיפ' לסן פרנסיסקו ושם הכיר ולמד אצל מי שנחשב לפורץ דרך ברפואה, פרופ' ג'ון סוורינגהאוז (Severinghaus) שהקים מעבדה לפיזיולוגיה נשימתית מהגדולות והראשונות בעולם ופיתח בה את המכשיר החיוני ביותר למדידה ואנליזה של גזים בדם – ציוד קריטי בעבודתה של כל יחידת טיפול נמרץ כללי והרדמה.

"בשובו לישראל", סיפר פרופ' פיזוב, "בסוף שנות ה-60, הקים את המחלקה ב'הדסה' שהיתה אז אחת משתי הראשונות בארץ (האחרת הוקמה ברמב"ם) וניהל אותה ביד רמה. משנת 1988 ועד 1996 שימש ב'הדסה' כמנהל המחלקה שנעשתה רב תחומית - להרדמה, טיפול נמרץ ורפואת כאב.

"הוא היה מורה קפדן, תובעני, פדאנט, כריזמטי ומאוד ססגוני, שחינך דורות של מומחים בתחום הזה. לצד הדרישות שלו למצוינות, אוזנו וליבו היו קשובים תמיד לכל אחד מעמיתיו וכמובן למטופליו הרבים", הוסיף פרופ' פיזוב.

"היתה לו חולשה לחיילי צה"ל", סיפר בנו, עיתונאי רשת ב', גיא קוטב. "ב-1973 למשל, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, היה אבא בין מקימי בית חולים שדה ברפידים שבסיני. פצועי המלחמות וכן תאונות שהתרחשו במהלך השירות הצבאי טופלו על ידו, ורבים מהם חוזרים ומצהירים בכל הזדמנות כי הם ממש חבים לו את חייהם. אפשר למצוא ביניהם אנשי צוות של טנק שעלה בלהבות וגם טייסים".

אחד האירועים שממחישים זאת תוארו ב-2002 בכתבה שפרסם בטאון חיל האוויר: ב-דצמבר 1988, יום חורף, המריא לטיסת אימון במטוס כפיר, באזור הערבה, סרן (מיל.) מיקי. ליד עין יהב, עקב תקלה, התרסק מטוסו אל דופן הר. הטייס צנח על מדרון תלול ונפגע קשה. מסוק מיחידת חילוץ ופינוי 669 הוזעק למקום והטייס הוחש ל"סורוקה", שם איבד את הכרתו. רופאים הוזעקו לבית החולים, ביניהם נוירולוגים ומומחים בתחומים נוספים. הם אבחנו עצם ירך שבורה ועלה חשד לתסחיף שומני שפירושו מוות בתוך זמן קצר.

"אף אחד סביב מיטתו לא היה אופטימי", תיאר הביטאון את האירוע. היה חשש שאם בכל זאת יתעורר יתברר שיש לו פגיעה מוחית קשה. רק רופא אחד שהוזעק לבית החולים בבאר שבע העז לקחת לידיו את הטיפול באותו טייס וקצין. זה היה פרופ' קוטב. הוא הגיע במיוחד מ"הדסה עין כרם", הורה להעבירו לבית החולים בירושלים ומשם ל"שיבא" בתך השומר. הטייס חזר להכרה לאחר שלושה שבועות ובהמשך הועבר לשיקום. תהליך השיקום שלו נחשב עד אז לאחד מחמישה המהירים ביותר שהתרחשו בארץ - שבעה חודשים, לפני שהתאפשרה חזרתו לשירות מילואים פעיל בחיל האוויר.

פרופ' קוטב פרש מ"הדסה" בגיל 68 ובמשך שלוש שנים נוספות עבד ב"אסותא-רמת החייל" בתל אביב ואז חזר ל"הדסה" כדי להקים בה את המרפאה הטרום ניתוחית הראשונה בארץ.

בנוסף לעבודתו בבית החולים וכמורה וחוקר בבית הספר לרפואה של "הדסה" והאוניברסיטה העברית בירושלים, מילא פרופ' קוטב שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים בקהילה הרפואית בישראל. הוא שימש בין השאר כיו"ר איגוד המרדימים בהר"י, חבר במועצה הלאומית לכירורגיה, הרדמה וטיפול נמרץ וכמנהל מחלקת הרדמה וטיפול נמרץ בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.

כמו כן, היה מרצה מבוקש בכנסים ובפאנלים מקצועיים בארץ ובחו"ל ופרסם מאמרים רבים בתחום. די בהקלדת שמו באנגליתShamay Cotev  ב"גוגל" כדי לגלות את עושר הפרסומים הללו. "נדהמנו בימים האחרונים לגלות את הכמות העצומה הזאת", סיפר בנו גיא קוטב.

בין חבריו ותלמידיו הרבים שהלכו בדרכו והביעו השתתפות באבלה של המשפחה אפשר למצוא את פרופ' ליאוניד אידלמן, לשעבר יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל ונשיא ההסתדרות הרפואית העולמית מ"בילינסון", פרופ' יעקב גוזל מ"שערי צדק", פרופ' יורם וייס, מנהל בית החולים הדסה עין כרם, פרופ' עידית מטות מ"איכילוב", פרופ' אמריטוס עזריאל פרל, לשעבר ב"שיבא", פרופ' פיזוב ועוד מבכירי המקצוע בישראל.

מהמרכז הרפואי הדסה נמסר כי הוא משתתף בצערה הכבד של משפחת קוטב. "פרופ' קוטב היה ממקימי היחידה לטיפול נמרץ כללי הראשונה בארץ ב'הדסה', בסוף שנות ה-60. הוא ניהל את האגף להרדמה וטיפול נמרץ במרכז הרפואי הדסה במשך תשע שנים

במהלכן העמיד דורות של תלמידים, המשמשים כיום בתפקידים בכירים בתחום ההרדמה, הטיפול נמרץ ובכלל ברפואה בישראל, וממשיכים ליישם הלכה למעשה את חזונו – במחויבות ובמסירות הבלתי פוסקת כלפי כל מטופל, בנחישות להציל חיים ולעולם לא לוותר, באנושיות שהיתה עבורו בבחינת הבסיס למקצוע הרפואה ובמחויבות לרפואה מתקדמת ופיתוח היכולות המדעיות והטיפוליות כל העת.

"פרופ׳ קוטב פעל רבות למען קידום התחום כיו״ר איגוד המרדימים ויו״ר החברה הלאומית להרדמה טיפול נמרץ וכירורגיה. אנו שולחים תנחומנו הכנים לרעייתו ולילדיו ומרכינים ראשנו בצער".

פרופ' קוטב הובא למנוחות בשבוע שעבר בבית העלמין בקיבוץ מעלה החמישה.

נושאים קשורים:  פרופ' שמאי קוטב,  טיפול נמרץ,  הרדמה,  גיא קוטב,  פרופ' ראובן פיזוב,  חדשות,  בית החולים הדסה,  האוניברסיטה העברית
תגובות
 
12.01.2021, 18:48

אכן היה מורה מעולה , וזכיתי לעבוד מולו גם באסותא תל אביב , יהי זכרו ברוך

רציתי להביא דוגמא ממשית להמחשת דברי ההספד שנאמרו ע\"י תלמידיו של פרופ\' שמאי קוטב , ש\"פעל רבות למען קידום התחום כיור איגוד המרדימים וגו\'..\"
לפני למעלה משנות דור נפטר חולה לאחר פרוסטטקטומי במרכז רפואי גדול בשפלה כתוצאה מדימום ושוק המוראגי מקרע בשלפוחית שאובחן בניתוח כ-12 שעות מתום ניתוח כריתת הערמונית ( נלקח לניתוח עם PH 6.9.) כשהראיתי לו את גיליון ההתאוששות החויר ומיד (הדליק סיגריה להתאושש ממה שעיניו ראו) כתב חו\"ד שבה נאמר בין היתר:
\"המצאות נתונים כאמור - האצת קצב הלב: 70 פעימות לדקה בתום הניתוח ובהגיעו להתאוששות, אשר הולך ועולה עד מעל 130 לדקה שעתיים וחצי הראשונות לאחר הניתוח, עם ירידה מקבילה בלחץ הדם, ובנוכחות שטיפות דמיות, בטן תפוחה מצביעים על שוק היפוולמי (כתוצאה מירידה בנפח הדם) חייב היה בלשון המעטה להחשיד מאוד קיומו של דימום תוך ביטני משמעותי מאוד ממיטת הערמונית שנכרתה.\"
לימים, לאחר שהתנהל המשפט במחוזי בירושלים ( ביה\"ח טען באמצעות מנהל טנ\"צ במרכז אחר, שמדובר היה בשוק ספטי כתוצאה מזיהום בדרכי השתן. איך לא? ) סיפר לי מנהל מחלקת ההתאוששות ( שהיה מרדים לי חולים כנוירוכירורג) שלאחר המשפט שונו לחלוטין גליונות המעקב אחר החולים שיצאו מניתוחים באותו בי\"ח.
בכך אני ( שהייתי סטודנט וסטאג\'ר אצל פרופ\' שמאי קוטב בהדסה וכעת כעורך דין) רואה פעולה ראויה וציון לשבח ל\"קידום התחום\" של ההרדמה והטיפול הנמרץ. למדו והפיקו לקחים. לולא התביעה מספר שנים לאחר \"התאונה\" לא היה נעשה דבר להפקת מסקנות .לעיתים נדרש גם אומץ ונחישות מול הקולגות במטרה \"לקדם את התחום\" . לך בשלום שמאי יקר.

במקום אחר כתבתי על פרשה זו שבאה על תיקונה בזכותו הבלעדית של פרופ\' קוטב: \" דוגמא בולטת לתרומת התביעות ברשלנות רפואית לבטיחות ברפואה ניתן למצוא בשיפור מתמיד ברישום הרפואי הנערך במהלך הטיפול . מובן כי הרישום מהווה אבן יסוד בעשייה הרפואית ויש לו חשיבות מכרעת במעקב וטיפול ראויים בחולים. משכבר הימים הנורמות היו שונות ונמצא כי לפסיקת בתי המשפט – השומרים בעקיפין על בטיחות החולה – תרומה חשובה לבטיחות החולה, בכל הנוגע לחובה לערוך רישומים רפואיים מסודרים. לדוגמא, פסק דין של משרדנו, ת\"א (מחוזי י-ם) 3169/01 שכתב השופט משה דרורי , בעניין המנוח בורנשטיין ז\"ל, אשר הביא לשינוי מהותי של דפי המעקב הטיפול וההשגחה במחלקת ההתאוששות לאחר ניתוח, כך שהצוות הרפואי הניגש לראשונה לחולה יקבל מידע ראוי ומלא על מצבו גם בשעות שחלפו טרם לכן.
שינויים אלה ואחרים בנוהלי הטיפול הרפואי הוטמעו על ידי חברות הביטוח באמצעות ניהול הסיכונים ברפואה. זאת, כתגובה לתביעות ברשלנות רפואית אשר הביאו לחשיפת תקלות ופגמים דומים בבטיחות החולה.\"

13.01.2021, 18:42

פרופ\' קוטב קיבל אותי להתמחות בהרדמה עוד לפני שעליתי ארצה משוויץ, כך ששבועיים לאחר שעליתי כבר התחלתי לעבוד בהדסה. הוא היה מורה מעולה ומרשים, מנהל מחלקה קשוח אבל עם אוזן קשבת לכל אחד במחלקה. הוא היה Mensch, אהבתי אותו מאוד והיינו בקשרים טובים מאוד גם לאחר שהוא פרש. היה זכרו ברוך.

13.01.2021, 20:37

איש יקר, חבר ותיק של משפחתנו ורופא מדור המייסדים אשר תרם רבות להתפתחות ההרדמה בארצנו.

13.01.2021, 22:31

מורנו ורבנו! מורנו - שלמדנו ממנו רפואה הרבה. רבנו - שלימד אותנו, בדוגמתו האישית, דרך ארץ מהי.