מאמרים

רפואה מרחוק כהזדמנות – חוכמת ההמונים

טלמדיסין עשוי להוות כלי בעל פוטנציאל משמעותי לשיפור והתייעלות השירותים האמבולטוריים

התייעלות בשירותי הרפואה האמבולטוריים במרכזים רפואיים עשויה להגביר ניצולת של השירות וכן עשויה להגדיל את הפוטנציאל. טלמדיסין/רפואה מרחוק עשויה להיות הכלי עימו ניתן להתייעל ולשפור את השירות האמבולטורי במרכזים הרפואיים. טלמדיסין עשויה לשפר את הנגישות לשירות, להגדיל את אוכלוסיית היעד של המרכז הרפואי (מרחק גיאוגרפי), לשפר את נוחות השימוש ולהגביר את ההיענות לטיפול. מעבר למפגש רגיל של מטפל ומטופל, השימוש בטלמדיסין עשוי להניב תועלת קלינית גבוהה עוד יותר באמצעות יצירת הזדמנות למפגשים רב תחומיים או עם מומחה בעל שם, שבאופן רגיל המטופל מתקשה לקיימם. בעידן הקורונה תועלות אלה בולטות עוד יותר, בשל ההגבלות של משרד הבריאות על פעילות אמבולטורית מחד, והחשש של מטופלים להגיע לבית החולים מאידך.

במהלך שנה האחרונה ובייחוד החל ממרץ 2020 החל משרד הבריאות לעודד שימוש בטלמדיסין במרכזים רפואיים. השימוש בכלי עלה הן בהיבט הכמות והן בהיבט מיגוון השימושים. התפיסה היא כי טלמדיסין הוא כלי יעיל לצמצום מפגשים ולפיכך, לצמצום הדבקה וכן חסך שימוש בציוד מיגון. אמנם, הרציונל לעידוד השימוש היה הקטנת ההדבקה, אולם ניתן לראות בטלמדיסין הזדמנות להרחיב את השימוש להיבטים נוספים. תפיסה זו הוצגה ע"י ההנהלה לרופאים בשירות האמבולטורי, וחלקם הביעו התלהבות ונרתמו לשימוש בשיטה לרפואה מרחוק. אחרים הביעו הסתייגות שנבעה מספקטרום רחב של סיבות - החל מחשש לעוות את אופי המפגש, שאלת האמון והאינטימיות, דרך היעדר יכולת לבצע בדיקה פיזיקלית תקפה וכלה מחשש טכנולוגי.

על מנת ללמוד על תובנות הצוות והחסמים העיקריים לשימוש, בחרנו לבצע סקר עמדות במרכז הרפואי. התמקדנו בתובנות הצוות באשר למדדים תפעוליים (תחושת שליטה, תפיסת התייעלות, נוחות), תפיסות (שביעות הרצון, חווית מטופל נתפסת, תפיסת שירות), תפיסת תועלת לבעלי עניין שונים (לארגון, לרופא, למטופל, למשפחה), התאמה לאסטרטגיה "המטופל במרכז" (מחויבות ואחריות) ממפגשי טלמדיסין. על מנת לקבל תמונה כוללת, הסקר בחן עמדות של רופאים, אנשי צוות סיעודי ופארא-רפואי וכן אנשי צוות מנהלי. כללנו את כלל צוותי השירות אמבולטורי בחלקו צוות שהחל שימוש בטלמדיסין ובחלקו צוות שטרם התחיל שימוש. המטרה הייתה להעריך האם קיימים חסמים שמקורם במיומנות והסתגלות טכנולוגית או חסם כללי מובנה. נבדק השינוי בעמדות עם תחילת השימוש, לאור הקטנת אי הוודאות, הגדלת הניסיון בשימוש וכן הבנות היתרונות. בניתוח העמדות התייחסנו להיבטי מחויבות, היענות ומידת שימושיות. נבנה שאלון לכלל אנשי הצוות שהופץ באמצעות מערכת ממוחשבת פנים ארגונית בצורה מבוקרת, במהלך אוגוסט 2020 עד אוקטובר 2020. הסקר כלל 144 משתתפים, כמחציתם רופאים.

חשיבות הטלמדיסין ככלי לשיפור השירות האמבולטורי, הנגשה לבעלי קושי בניידות ומניעת זיהומים דורגו כבעלי חשיבות גבוהה בעיני הצוות המנהלי והצוות הסיעודי, בעוד שהרופאים דירגו היבטים אלו כבעלי חשיבות בינונית. נוחות למטופל דורגה כבעלת חשיבות בינונית בכלל הקבוצות אך דרגת החשיבות עלתה באופן משמעותי סטטיסטי בקבוצת הרופאים עם ניסיון לעומת רופאים ללא ניסיון.

היעדר יכולת בדיקה גופנית היווה חסם בדרגה גבוהה בקרב הרופאים לעומת חסם בדרגה בינונית בקרב הצוות הסיעודי והאדמיניסטרטיבי. היעדר הכשרה מתאימה היווה חסם בדרגה בינונית בקרב כלל הקבוצות פרט לקבוצת הרופאים עם ניסיון. ביטולים ועיכובים היוו חסם בעל משמעות נמוכה בקרב הרופאים לעומת חסם בדרגה בינונית בקרב הצוות הסיעודי ואדמיניסטרטיבי.

הצוות הסיעודי והאדמיניסטרטיבי ראה בשיפור ההכשרה מנוע חשוב להגברת שימוש ברפואה מרחוק, הרופאים דרגו הכשרה רק במידה בינונית. תמריץ כלכלי, קביעת אמות מידה רפואיות ושיתוף פעולה עם הקהילה (אחידות מערכתית) היו בדרגה חשיבות בינונית בקרב הרופאים והצוות האדמיניסטרטיבי, בעוד שבקרב הצוות הסיעודי דורגו חשיבות גבוהה.

כלל הקבוצות המליצו בעוצמת חשיבות גבוהה כי המפגש הראשון חייב להיות פרונטלי. ורוב המשתתפים המליצו על הרחבת השימוש למרפאות נוספות, למטופלים נוספים ולשימושים נוספים. לסיכום, טלמדיסין עשוי להוות כלי בעל פוטנציאל משמעותי לשיפור והתייעלות השירותים האמבולטוריים.

נושאים קשורים:  מאמרים
תגובות
18.01.2021, 15:59

עידן המחשבים גרם לרופאים לבלות יותר זמן עם המחשב מאשר לראות ולבדוק המטופל. וכעת הטלמדיסין שמרחיק את הרופא עוד יותר מהמטופל מרפואה אישית אנושית יותר ונכונה עם מעורבות של כל החושים הרלוונטים לאבחנה וטיפול ראויים. טלמדיסין לא מהווה חסם משמעותי במיומנות והסתגלות הטכנולוגית של רופא בימנו, מדובר בעוד כלי של ברירת מחדל למצבים של מגיפה כמו הנוכחית או במצבים של קושי בנגישות רופא למקומות רחוקים וזמינות לחולים שאחרת לא היו מגיעים לאבחון וטיפול.