הטיפול בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML – acute myeloid leukemia) מותאם לפי גורמי סיכון ציטוגנטיים וסמנים ביולוגיים. התרופה Cytarabine נותרה הטיפול המרכזי ב-AML, ומספר מחקרים בדקו את הרלוונטיות הפרוגנוסטית של הגנוטיפ של האנזימים שמשתתפים במטבוליזם של Cytarabine ב-AML.
עוד בעניין דומה
נמצא כי האנזים Glucuronidation משתתף בפינוי של Cytarabine, אך קיים מעט מידע בנוגע להשפעה הקלינית של פולימורפיזם גנטיים שידוע כי משפיעים על הפעילות של UDP-glucuronosyl transferases בקרב מטופלים עם AML. במחקר הנוכחי, החוקרים הציגו את הקשר בין גנוטיפ UGT1A1 rs8175347 לבין התוצאים הקליניים של 455 מטופלים עם AML בסיכון ציטוגנטי בינוני שקיבלו כימותרפיה מבוססת Cytarabine.
החוקרים מצאו כי מטופלים עם ווריאנט הומוזיגוטי של UGT1A1*28 (המקושר לפעילות ירודה של UGT1A1) היו עם הישרדות כוללת (OS – overall survival) נמוכה יותר (25.8% בהשוואה ל-45.5%; p:0.004). בהמשך, החוקרים אישרו את הקשר באמצעות אנליזה רב משתנית (p:0.008 ; יחס הסיכונים: 1.79; רווח בר סמך 95%: 1.16-2.76).
באנליזה של תתי קבוצות החוקרים הראו את ההשפעה השלילית של גנוטיפ הומוזיגוטי של UGT1A1*28 על OS בקרב נשים (14.8% בהשוואה ל-52.7%; p:0.001), אך לא בקרב גברים. כמו כן, נמצא כי ה-OS הנמוכה קשורה לנויטרופניה ארוכה יותר לאחר טיפול קונסולידציה כימותרפי ולתמותה גבוהה יותר ללא חזרת מחלה קודמת, מה שמצביע על קיום קשר בין פעילות Glucuronidation נמוכה לבין תופעות לוואי שמובילות לתמותה.
מקור: