מחקר קליני שנערך בסין בדק את היעילות והבטיחות של הזרקה תת-עורית פעם בשבוע של סמגלוטיד, אנלוג פפטיד דמוי גלוקגון (GLP-1) בהשוואה לסיטגליפטין פעם ביום כתוסף למטפורמין בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 (T2D). כ-70% מהחולים שהשתתפו במחקר (605 מתוך 868) היו מסין והנותרים מארבע מדינות אחרות: ברזיל, קוריאה, דרום אפריקה ואוקראינה.
המחקר ארך 30 שבועות והיה כפול סמיות וכנגד תרופת הייחוס סיטגליפטין. הנבדקים היו מבוגרים הסובלים מסוכרת סוג 2 ואשר טיפול במטפורמין אינו מביא לתוצאות מספקות (רמת המוגלובין מסוכרר – HbA1cי[7.0-10.5%]. המדגם חולק אקראית., חלק מהחולים קיבלו 0.5 מ"ג סמגלוטיד פעם בשבוע (n=287) או 1 מ"ג סמגלוטיד (n = 290) והיתר קיבלו 100 מ"ג סיטגליפין פעם ביום (n=290). נקודות הקצה של הניסוי היו שינוי ברמת HbA1c ומשקל גוף.
לשני המינונים של סמגלוטיד היו תוצאות טובות יותר מאשר סיטגליפטין בהפחתת HbA1c ומשקל הגוף לאחר טיפול של 30 שבועות. הסיכויים להשגת היעד של פחות מ-7% HbA1c, ירידה במשקל של בין 5% ל-10% ללא רמת גלוקוז בדם שנחשבת להיפוגליקמיה סימפטומטית וללא העלאה במשקל, היו גבוהים יותר משמעותית בשני המינונים של סמגלוטיד בהשוואה לסיטגליפטין. הבטיחות של סמגלוטיד תאמה את תופעות הלוואי הידועות של אגוניסטים לרצפטור GLP-1. הטיפול בסמגלוטיד גם הביא לשיפור במרקרים קרדיומטבוליים בהשוואה לסיטגליפטין, הביא לירידה גדולה יותר בהיקפי מותניים, BMI, ולחץ דם סיסטולי וגרם לשיפור ברמתם של רוב הליפידים בדם.
המסקנה היא שסמגלוטיד שניתן פעם בשבוע עדיף על פני סיטגליפטין בשיפור הבקרה הגליקמית והורדה במשקל אצל חולים שסובלים מסוכרת סוג 2 שאינם מגיבים בצורה מספקת למטפורמין. היעילות והבטיחות של סמגלוטיד דומים ליעילות ולבטיחות של אגוניסטים אחרים לרצפטור GLP-1.
מקור:
תגובות אחרונות