מחקרים

תרופות לסוכרת ותוצאים קרדיווסקולריים – אילו הן התרופות הבטוחות ביותר?

במחקר שפורסם ב-The Lancet Diabetes and Endocrinology נבחן הקשר בין תרופות להפחתת גלוקוז בסוכרת למספר תוצאים קרדיווסקולריים

לאור הנטל הגבוה של סוכרת והקשר בינה לבין תחלואה קרדיווסקולרית, קיים צורך דחוף במציאת טיפול מיטבי ובטוח, מבוסס ראיות לסוכרת. במאמר שפורסם ב-The Lancet Diabetes and Endocrinology בחנו החוקרים את הקשר בין תרופות להפחתת גלוקוז ומספר רב של תוצאים קרדיווסקולריים. בנוסף, החוקרים העריכו את חוזק הראיות עבור קשרים אלה.

החוקרים סרקו את מאגרי המידע PubMed, Embase, Cochrane Library לצורך זיהוי סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות שעסקו בבטיחות הקרדיווסקולרית של תרופות להפחתת גלוקוז. תוצאים קרדיווסקולריים שנבחנו כללו MACEי(major adverse cardiovascular events), תמותה קרדיווסקולרית, אוטם שריר הלב, שבץ, אי ספיקת לב, אנגינה לא יציבה ופרפור עליות. עבור כל מטה-אנליזה החוקרים העריכו סיכון יחסי ורווח בר-סמך של 95%.

במסגרת המחקר נבדקו 232 מטה-אנליזות שהעריכו עשר משפחות תרופות לסוכרת. החוקרים זיהו שישה קשרים המגבירים את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ובכלל זה גלימפרמיד ושבץ (יחס סיכונים: 2.01, רווח בר-סמך 95%: 1.02-3.98), רוסיגליטזון ואוטם שריר הלב (1.28, 1.02-1.62) ואי ספיקת לב (1.72, 1.31-2.27) ופיוגליטזון ואי ספיקת לב (1.40, 1.16-1.69).

38 קשרים הפחיתו את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ובכלל זה טיפול בקבוצת אגוניסטים ל-GLP-1י--MACEי(0.88, 0.84-0.92), תמותה קרדיווסקולרית (0.87, 0.81-0.94), אוטם שריר הלב (0.92, 0.86-0.99), שבץ (0.84, 0.77-0.93) ואי ספיקת לב (0.90, 0.83-0.99).

טיפול באלביגלוטיד הפחית את הסיכון ל-MACEי(0.81, 0.68-0.96), אוטם שריר הלב (0.77, 0.64-0.92) ואי ספיקת לב (0.71, 0.55-0.93).

טיפול בדולוגלוטיד הפחית את הסיכון לשבץ (0.78, 0.64-0.96). טיפול באקסנטיד הפחית את הסיכון ל-MACEי(0.91, 0.83-1.00), טיפול בלירגלוטיד הפחית את הסיכון ל-MACEי(0.86, 0.77-0.96) וטיפול בסמגלוטיד הפחית את הסיכון ל-MACEי(0.76, 0.62-0.92) ושבץ (0.67, 0.45-1.00).

טיפול עם משפחת התרופות המעכבות את SGLT-2 הפחית את הסיכון ל-MACEי(0.87, 0.82-0.93), תמותה קריווסקולרית (0.82, 0.75-0.90), אוטם שריר הלב (0.86, 0.78-0.94) ואי ספיקת לב (0.68, 0.63-0.73).

קנגליפלוזין הפחיתה את הסיכון ל-MACEי(0.84, 0.75-0.93), תמותה קרדיווסקולרית (0.82, 0.71-0.96) ואי ספיקת לב (0.65, 0.54-0.78). דפגליפלוזין הפחיתה את הסיכון לאי ספיקת לב (0.70-0.60-0.82). אמפגליפלוזין הפחיתה את הסיכון ל-MACEי(0.85, 0.77-0.94), תמותה קרדיווסקולרית (0.62, 0.50-0.78) ואי ספיקת לב (0.64, 0.53-0.77). פיוגליטזון הפחיתה את הסיכון ל-MACEי(0.84, 0.84-0.96), אוטם שריר הלב (0.80, 0.67-0.95) ושבץ (0.79, 0.65-0.95).

לסיכום, במחקר נמצא שתרופות לסוכרת ממשפחת האגוניסטים ל-GLP-1 וחוסמי SGLT-2 משפרות באופן מובהק שורה של תוצאים קרדיווסקולריים. החוקרים מסכמים כי יש קשר בין תרופות שונות לסוכרת לתוצאים קרדיווסקולריים. בעוד שתרופות מסוימות משפרות באופן מובהק תוצאים אלה, תרופות אחרות עלולות להזיק למטופלים.

מקור: 

Zhu, J. et al. (2020) The Lancet Diabetes and Endocrinology. 8(3), 192

נושאים קשורים:  מחקרים,  סוכרת,  בטיחות,  תרופות,  מטה-אנליזה,  יום הסוכרת הבינלאומי