דעות

הקורונה היא מלחמה - לא פחות מלבנון, לא פחות מיום כיפור

יש בארץ כרגע יותר משפחות מתאבלות בגלל מוות של בן משפחה מאשר מספר המשפחות המתאבלות בגלל מלחמת של"ג ומלחמת לבנון השנייה גם יחד, ואנחנו בדרך ליום כיפור

21.09.2020, 08:39
"מי שמטפל בחולים הללו הם צוותי המיון, הפנימיות וטיפול נמרץ. הצוות הזה לא קיבל ולא מקבל, לא לקח ולא ייקח כספי שר"פ. אלה הרופאים, האחיות וטכנאי ההנשמה שלא דופקים שעות כדי לצאת מוקדם לקיצורי תורים, לססיות ולמרפאות פרטיות". צילום: יוסי זליגר/ פלאש 90

מי שמכיר אותי יודע שתמיד יש לי מה לומר. אלא שעם השנים למדתי לא תמיד לתת דרור למילים. היום, ביום ב' ראש השנה, איני יכולה עוד לשתוק. הבוקר, מעל עין כרם והרי יהודה, הדהד צליל תקיעת השופר ואת הצליל הזה שמעתי מהבית. השמיים לא ייפתחו רבותיי, אם על הקרקע אוזניכם לא תהיה כרויה. אם אתם לא תקשיבו. כולם. תקשיבו כולם.

היום, בבתי הכנסת קוראים את סיפור העקידה. אני מבית חילוני, נשארתי חילונית ואהיה תמיד חילונית. ולכן, אין דבר ציני מכך שדווקא אני רואה את משמעות העקידה היום, פה ועכשיו. העקידה הוא סיפור על הקרבה. ויש בארץ הזו כרגע שתי קבוצות של אנשים שהעליתם כולכם על המזבח, אך בשונה מאברהם, אינכם מסירים מגרונם את הסכין.

דמיינו מצב שבו אתם נמצאים בחזית בלבנון ובבית מתראיינים באולפן ומודיעים ש"אין מלחמה". דמיינו מצב שבו אתם מטפלים בפצועי פיגוע ובאולפן מסבירים ש"זה לא שונה מניתוח אלקטיבי". כך נשמעים לנו הקולות המושמעים על ידי המדיה ועל ידי הציבור. אתם בוגדים בנו ובחולים

בואו נדבר תחילה על הזקנים והחולים. אז אתם חושבים שלהקריב אותם זה בסדר. כן, שמעתי על דרוויניזם. האמת שקראתי את כל כתביו. דרווין כתב על survival of the fittest אבל התהליך שהוא תיאר הוא שנים של דילול גנטי טבעי ופסיבי. לא תהליך של השמדה אקטיבית, ביודעין. הגישה הזו של "אני ובלתי אין" לא מתוארת בספרים של דרווין.

לא סתם חברות אנושיות נמנעו מלהשמיד את הקשישים למרות שדבר זה תיאורטית היה מאפשר לצעירים "לחיות יותר טוב". זה מעולם לא קרה כי זה לא באמת יותר טוב. זקני השבט היו והם גם היום הגוף הממתן, המלמד והמוביל. לא הזקנים המתלהמים על המסכים אלא אלה שיושבים בבית וחוששים לדבר. הם חוששים מכם, מהצעירים. אם קשיש התנדב למות (כמו בקרב האסקימוסים), זו בחירתו. אבל מי שמכם להחליט עבורו?

רבותיי, תאמינו לי שקשה לשבת מול משפחות שבחרו (ביודעין או שלא) להקריב את זקני שבטם ואחר כך שואלות ממה הם מתו. וזה יכול לקרות לכל אחד, גם לכם. גם לאמא/ סבתא שלכם וגם לאבא/ סבא שלכם. זה קורה כאן ועכשיו. מה באמת יותר חשוב – אחריות כלפי החלש ממך או בילוי בבית קפה?

אני לא "מקבלת" כלום כדי לספר לכם את זה. מה שאני וחבריי בחזית כן מקבלים זה זלזול מכם. כל שעה, כל יום. זלזול בחיי אדם. זלזול כלפי ערך החיים. זלזול כלפי הזולת. ויותר מכך, זלזול כלפי הצוותים הרפואיים המשקיעים ימים כלילות, מתפרקים חדשות לבקרים ובוכים בפינות חשוכות

יש בארץ כרגע משפחות מתאבלות בגלל מוות של בן משפחה מקורונה. לא עם קורונה - מקורונה. לא משלמים לנו לכתוב על תעודת הפטירה קורונה. אם זה הולך על ארבע רגליים ויש לזה פסים, זה זברה. גם אם זה מחרבן, גם אם זה לועס. קשה לטעות. התמונה של מוות מקורונה ברורה. רק מי שלא ראה את זה יכול להעלות על דעתו שלא.

אז בואו נדבר על המספרים: יותר מ-1,000 משפחות. בשל"ג מתו כ-660 איש. במלחמת לבנון השנייה מתו כ-200 איש. במלחמת יום כיפור מתו כ-2,700 איש. על כל הרוג היו בין שלושה לחמישה פצועים. יש בארץ כרגע יותר משפחות מתאבלות מאשר מספר המשפחות המתאבלות בגלל של"ג ומלחמת לבנון השנייה גם יחד, ואנחנו בדרך ליום כיפור. גם מספר החולים לא יותר קטן ממספר הפצועים במלחמות. יש למעלה מ-4,000 אנשים סימפטומטיים. לא כולם "היו צריכים" למות. יש אנשים צעירים ממני מונשמים ועל מכונת לב-ריאה. יש גם בריאים ממני. ואני די חושבת שיש לי עדיין תרומה לחברה ולכם.

אל תבנו על כך שאם אביכם יחלה, תשלמו שר"פ והוא לא ימות. מי שמטפל בחולים הללו הם צוותי המחלקות של מיון, פנימיות וטיפול נמרץ. הצוות הזה לא קיבל ולא מקבל, לא לקח ולא ייקח כספי שר"פ. אלה הרופאים, האחיות וטכנאי ההנשמה שלא דופקים שעות כדי לצאת מוקדם לקיצורי תורים, לססיות ולמרפאות פרטיות. אלה אנשי הצוות שחיים משכר של 80 שקל עד 100 שקל לשעה ברוטו ועובדים יותר מ-100 שעות בחודש כי יש תקנים ריקים (כי מי רוצה ללמוד רפואה ולעבוד כך? רק צדיקים...).

אלה הם הרופאים שלא שילמתם להם מעולם כי לא הבנתם כמה שהם חשובים, שהם באמת מצילים חיי אדם. והם גם לא יבקשו כי לא בשביל הכסף שלכם הם למדו רפואה. אחרי ניתוח של שעתיים עבורו שילמתם 40,000 שקל לכירורג ולמרדים, הם יטפלו באהוב שלכם חודשים, ללא שקל של שר"פ. יותר ויותר מהם חולים ונכנסים לבידוד. כן, יש מכונות הנשמה. אין צוות שיפעיל אותם. נגמרים הצדיקים. אלא אם אתם מחשיבים סטאז'רים (ולא, אני לא מגזימה).

לא, אני גם לא "מקבלת" כלום כדי לספר לכם את זה. מה שאני וחבריי בחזית כן מקבלים זה זלזול מכם. כל שעה, כל יום. זלזול בחיי אדם. זלזול כלפי ערך החיים. זלזול כלפי הזולת. ויותר מכך, זלזול כלפי הצוותים הרפואיים המשקיעים ימים כלילות, מתפרקים חדשות לבקרים ובוכים בפינות חשוכות. צוותים המתחננים שתקשיבו להם. אנשים הנמצאים בחזית המלחמה הזו, כי זו מלחמה, שלא תטעו לחשוב אחרת.

אין לנו דוברים כי אנחנו עובדים ולא מדברים. אין לנו תקציב לדוברים כי אין לנו שר"פ ואנחנו לא עובדים תחת "חוזים אישיים". אין לנו גם זמן לאולפנים ולראיונות כמו אלה ממחוזותינו המוצאים זמן להתראיין במדיה בשעה שאנו כורעים תחת הנטל. המדינה הזו כולה היא קורבן של מדיה בלתי אחראית הנותנת במה לאנשים המכחישים את אשר עיני כולנו, כל מי שנמצא בחזית, רואה. את האמת.

דמיינו מצב שבו אתם נמצאים בחזית בלבנון ובבית מתראיינים באולפן ומודיעים ש"אין מלחמה". דמיינו מצב שבו אתם מטפלים בפצועי פיגוע ובאולפן מסבירים ש"זה לא שונה מניתוח אלקטיבי". כך נשמעים לנו הקולות המושמעים על ידי המדיה ועל ידי הציבור. אתם בוגדים בנו ובחולים. החל ממי שמראיין רופאים "מומחים" שמעולם לא למדו אפידמיולוגיה ולא יודעים איך נראה מודל, וזוכי פרס הנובל שמעולם לא ראו חולה, המשך במובילי המדיניות שמעולם לא שמעו מיד ראשונה ולא מול מצלמות את הצוותים המטפלים במונשם על מכונת לב-ריאה, מעולם לא מצאו לנכון לזמן אנשי צוות מהשטח כדי לשמוע מה קורה בחזית ואינם מחשבים איפה קצה גבול היכולת של אנשים שמצאו את עצמם בחזית באמצע החיים.

אנחנו עכשיו בקרב הישרדות  ויש לנו מטרה משותפת: לא להיות מדינה שחיה עם אות קין על כך שהקריבה את זקניה. מדינה שהפכה למלאה בנכים צעירים - חולים שיסבלו ממחלת ריאות כרונית אולי במשך שנים, שאותם כולנו נממן

גם כל המתראיינים שמעולם לא נכנסו לאוהל קורונה ולא חיבקו את בני המשפחה המייבבים על יקיריהם - מוטב להם לשתוק. מדינאי גנרל שלוחץ יד במסדרון מול מצלמה עם רופא המטפל בקורונה הוא בדיחה. תתלכלכו. אחר כך נדבר. לגנרלים אסור להוביל קרב מאולפן ואפילו מדינאי באולפן ומראיין צריכים להתבטא באחריות ומתוך ידע בעת מלחמה.

כן, בין המראיינים ומתראיינים יש יחידי סגולה שאינם רואים בראיון במה שנועדה לקדם את העתיד העיתונאי/ פוליטי שלהם אלא מקום ללמד את הציבור אחריות מהי. אלה הם המתונים, השקטים, ודווקא על אלה המדיה התנפלה, אותם היא סירסה. את מי שאתם אמורים לשמוע, אתם לא שומעים ובעיקר אינכם שומעים או רואים את מי שבשטח.

אז מה דעתי על הסגר? האמת, מעט מדי מאוחר מדי. ובזה לא רק הממשלה אשמה. די עם ההאשמות ובעיקר די להאשים את האחר. מי שרוצה לשפר חייב להסתכל על עצמו בראש ובראשונה. זו אשמת כולנו. כל מי שלא הבין שאנחנו עכשיו בקרב הישרדות, שיש לנו מטרה משותפת לא להיות מדינה שחיה עם אות קין על כך שהקריבה את זקניה. מדינה שהפכה למלאה בנכים צעירים - חולים שיסבלו ממחלת ריאות כרונית אולי במשך שנים, שאותם כולנו נממן. מדינה מלאה בחולים שאנחנו אפילו לא יודעים מהם הסיבוכים הנוספים לטווח ארוך שאותם נגלה בעתיד.

למחלות זיהומיות רבות (ובעיקר לוירוסים) סיבוכים קשים מאוחרים – סרטן של הכבד המופיע 20 שנים אחרי הפטיטיס, לימפומה שנים אחרי זיהום בוירוס HTLV-1, עקרות בקרב גברים בוגרים שסבלו בילדות מחזרת. אל לנו להיות קצרי רואי. קחו אחריות, זו מלחמה. לא פחות מלבנון, לא פחות מיום כיפור. מתים אולי פחות צעירים אבל אין מוות אחד "מוצדק" יותר מאחר. מוות הוא מוות. נכות היא נכות. סבל הוא סבל.

היום, ביום ב' ד'ראש השנה, יום תפילה על העקדה, אני מבקשת, הסירו את הסכין מצווארנו, תנהגו באחריות. דתיים, חילונים, עצמאים, אמנים, אנטי-ביביסטים ואלה שבעדו, היו כל ישראל ערבים זה לזה.

הכותבת, פרופ' שרון ענב, היא רופאה בכירה, מומחית בהרדמה וטיפול נמרץ; מנהלת טיפול נמרץ כירורגי, המרכז הרפואי שערי צדק, ירושלים

נושאים קשורים:  פרופ' שרון ענב,  קורונה,  דעות,  מגיפת הקורונה,  חדשות
תגובות
 
אנונימי/ת
21.09.2020, 14:16

במלחמת יום כיפור קצב ההרוגים היה גדול מאוד - היא נמשכה 19 ימים בלבד.
אנחנו יותר בדרך למלחמת העצמאות. היא נמשכה שנה וגבתה את חייהם של 6000 בני אדם בערך.
זה מה שצפוי לנו כאן.

אנונימי/ת
21.09.2020, 14:29

כתבת דברים לעילא ולעילא, אך לצערי הם צפוים ליפול על אזניים ערלות

21.09.2020, 16:43

כל הכבוד לפרו. ענב
כתבת בצורה יוצאת מן הכלל מהנשמה. הלואי ויקשיבו לך

אנונימי/ת
21.09.2020, 20:27

With the SORROW & PAIN associated with the Covid-19 CRISIS, Israel IS NOT SPECIAL. The National mood has changed as usual from no big deal- \"ANAHNOU OR LAGOIM\" in March, to a total hysteria now, that this is the end of the world. NYC, Italy and other places have survived worse statistics without hysteria. Any comparison to Israeli wars of survival in particularly Yom Kipour when losing the war meant another Holocaust are irrelevant. Leave Mishpahot Shakoulot alone.
Ma Laasot, Israelis are \"Lo MeMoushmaim \" by nature with environmental support for antisocial , Sahbak like behaviors. \"Lama Mi ata Bihlal\" is a long standing mantra. Add to it the Haredim and the Aravim who do not see themselves as integral part integral of the Israeli society and state and you got a fractured, disjointed, diversified uncontrollable Balagan.
No Gamzou (Letova) or other Aces Professors with multiple negating opinions will save us.
Nevertheless, indeed a severe epidemic with dire consequences. This is NOT, HOWEVER, THE END OF THE WORLD. THERE IS LIFE AND LIGHT ON THE OTHER SIDE OF THE EPIDEMIC. TODA AVOUR HAAVODA HAMESOURA BUT NO NEED TO ATAFOT MOUSAR.

אנונימי/ת
22.09.2020, 14:54

תגובה מצוינת. המחלה לא פשוטה ודרושות רצינות ומשמעת, אבל ההיסטריה מיותרת. זו לא מלחמת יום כיפור. אנחנו לא בסכנה קיומית.

אנונימי/ת
21.09.2020, 22:12

נדמה לי שפרופ\' ענב טעתה כשכתבה על \"אנשי הצוות שחיים משכר של 80 שקל עד 100 שקל לשעה ברוטו \" ו-\"עובדים יותר מ-100 שעות בחודש\" : 80 ש\"ח לשעה מקבלת אחות בעלת תפקיד ודרגה, עם ותק של עשרות שנים ולא אחות מהשורה , אפילו עם ותק של 20 שנים. 100 ש\' לחודש? 100 שעות נוספות לחודש!
אח ותיק

אנונימי/ת
21.09.2020, 23:20

מוטי צודק במשהו , אך הטלת האחריות על האוכלוסיה החרדית היא צעד אחד יותר מדי. כמי שמטפל באוכלוסיה זו בבני-ברק, לא חושב שהגישה הזו תעבור בשתיקה על ידי הוועד המנהל של בית החולים. הקטסטרופה נובעת מזה שבמשרד הבריאות לא היה שום \" תיק מגפה\" במובן שבמטה הכללי כאילו אין \" תיק מלחמה כוללת עם מצרים או איראן\" . לא היה שום תיק מבצעי אלא צוות אנמי , צט\"מ , שפרט לכמה ניירות שאיש לא קרא וללא תיאום כלשהוא עם מפקדת העורף או עם משרד הבטחון - קבעו מדיניות מעורפלת של \" השטחת עקומה\" . היום , 8 חודשים לאחר פרוץ המגפה , 7 חודשים וחצי לאחר שד\"ר איתמר גרוטו נסע ליפן להתבונן באוניה המפורסמת לא פחות משבועיים!!! ו\"ללוות\" את נוסעיה לארץ , לא היתה \" קבוצת פקודות\" משולבת לא של חיל הרפואה , לא של פיקוד העורף ולא של המטה לשעת חרום של משרד הבריאות . איש לא עשה \" משחק מגפה\" כדי לבדוק \" על יבש\" איך העסק עומד לעבוד . איש לא לחץ על כפתור \" מגפה\" לקופות החולים שהיו צריכות מיד לסגור את המרפאות הזעירות והעצמאיות ולהתכנס למרפאות הציבוריות הגדולות במתכונת של שרות סביב השעון , מיון קדמי , למנוע מחבר קופת חולים לאומית להיטלטל למרפאה הבודדת של לאומית בתל אביב ובמקום זה להגיע למרפאה מצויידת היטב של הכללית או של מכבי הסמוכה למגוריו . איש לא ארגן או גייס את היחידות לטיפולי בית של הקופות להמשיך ולספק שירות לעשרות אלפי המרותקים לסוגיהם , מהם לאחר אירוע מוחי , מהם חולים אונקולוגיים במצב סיעודי וכהנה וכהנה . שום נוהלי עבודה אחידים , שום איחוד בין התוכנות ( המצויינות כשלעצמן) של הקופות. את הכל נשא הרוח . ומשרד הבריאות החל לרוץ אחר בעלים של חנות תחפושות בו בזמן שלנתבג נכנסו אנשים מאיזורים נגועים בלי שום בקרה . אז כן..זו תהיה מלחמת יום הכיפורים. אך גם מלחמת יום הכיפורים גבתה את המחיר הפוליטי רק 3 שנים לאחר שהתרחשה.

אנונימי/ת
21.09.2020, 23:42

דברים קשים וכנים ממי שנמצאת בחזית המאבק לטיפול בחולים הקשים של המחלה.
עם זאת, יש לראות את התמונה בכללותה. האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית בראש ובראשונה לממשלות ישראל לדורותיהן שהביאו את מערכת הרפואה לפי פחת.
אם מלחמות ישראל הן המשל:
1. מלחמת יום הפורים תפסה את הימ\"חים לא מוכנים. בפרוץ משבר הקורונה לא היה ציוד מיגון וצוותים רבים נוטרלו מספר שבועות.
2. במלחמת יום הכפורים כוחות הצבא בחזית היו דלילים, אך בעוד שלאחר מספר ימים הם תוגברו ביחידות מלואים, הפעם אין יחידות מלואים לצוותי מחלקות הטיפול הנמרץ, שממילא אינם מספיקים גם בימים כתיקונם. הכשרת כח אדם מיומן לא תעשה בן לילה.
3. לפני מלחמת יום הכפורים ההנהגה התעלמה מההתרעות המודיעיניות, כפי שהממשלה התעלמה בחודשים ינואר ופברואר מהדווחים מסין.
4. במלחמת לבנון השניה ובמבצע צוק איתן ההנהגה הייתה הססנית ולא החלטית בניהול המערכה. במה זה שונה מהזיגזוג הנוכחי בהחלטות המשתנות מדי יום?
אין פלא שהציבור איבד אמון במקבלי ההחלטות וכל אחד רואה רק את צרכיו ומצבו האישי ומביט רק לטווח הקרוב אליו של שני מטר (ובכך שומר על ריחוק חברתי).

ההשוואה למלחמת יום הכיפורים במקומה, במובן הזה שגם היום הטיפול במגפה לוקה ב\"קונספציה\" - תפיסה שגויה לחלוטין של התפר בין הרפואה לכלכלה: הקרבתם של המתים על בסיס התפיסה כי קיים \"Trade off\" בין הכלכלה לרפואה כאשר האמת היא שדווקא המדינות שהטילו מגבלות דרקוניות וסגר והקטינו את מספר הנפטרים למינימום הן גם אלה ששמרו יותר מאחרות על הכלכלה. שוודיה למשל שילמה בכ-6,000 הרוגים על לא כלום שכן כלכלתה נפגעה כמו של שכנותיה שהטילו סגרים ושמרו על חיי אדם.

22.09.2020, 07:51

פרופ\' שרון ענב, את צודקת, שנה טובה ותודה על פוסט אמיץ.

22.09.2020, 08:03

מאמר מרגש, אך מוטעה לחלוטין. מי שמשווה אבדן חיים של 2500 בני 23 בממוצע, עם תוחלת חיים של 50 שנה לפחות, לאבדן של 1000 איש שתוחלת החיים הממוצעת שלהם ללא המחלה היא שנתיים, הוא חסר הבנה וחסר לב. להזכירכם, שכל שנה מתים במדינת ישראל כ 70000 איש, שזה לא רחוק ממספר כל הרוגי המלחמות, פעולות האיבה, ותאונות הדרכים יחד. כל שנה. התמותה העודפת מהקורונה היא בינתיים נמוכה מאד, ובמונחי years life lost - פשוט שולית.

22.09.2020, 09:12

שרון יקרה, מאמר אמיץ גם אם לא מסכימים עם כל הנתונים והשוואות שמופיעים בו.
אבל חבל חבל שבדרך מצאת לנכון ללכלך על רופאים במקצועות אחרים- אלא ״שדופקים״ שעון״ ו״מתראיינים בתקשורת״. האמירה הזאת- את מה ובעיקר את מי היא באה לשרת???

22.09.2020, 10:29

אין לי ספק שהכתבה נכתבה מדם לִבה של פרופ\' שרון עינב, על כך יישר כח!
לעניות דעתי טעות גדולה היא להשוות בין חולים הנפטרים ממגפה לבין חללי מלחמות ישראל. צר לי שעל מנת להדגיש את חומרת מחלת הקורונה השתמשה פרופ\' שרון עינב בחללי מערכות ישראל. אין מקום להשוואה כזו גם אם מטרת הכתבה היא לזעזע את המערכות השונות ואת האזרחים שאינם פועלים ומתנהגים כראוי.
כל בר דעת מבין ש\"הדג מסריח מהראש\". מהיבט שלנו הרופאים, לעניות דעתי, משרד הבריאות, מנהלי בתי החולים וגם חלק ממנהלי מחלקות בבתי חולים הם האחראים על כישלון ההתמודדות במחלת הקורונה. שכן, ישנן דרכים לאכיפת התקנות המקטינות את ההדבקה וישנן דרכים רפואיים העשויות להתמודד טוב יותר עם החולים. מדובר בעיקר בהכשרת כח אדם רפואי מקצועי ובניהול רפואי נכון. היה לנו זמן מספיק וגם כסף, להיערך לכך, הזמן והמשאבים בוזבזו. לכן, יש צורך עכשיו, ככל שנקדים כך ייטב, להיערך לקראת העתיד הקרוב.
בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל עם ישראל ותושבי המדינה.
בהצלחה לכולנו!

אנונימי/ת
22.09.2020, 12:42

בול! להמעיט בשר\"פ/ססיות/שר\"ן או איך שתקראו לזה. , להפסיק ניתוחים אלקטיבים לצורך DRG ויוקרה, לעצור/להפחית ירידים ופעילות במתחמי קניות בבתי חולים. להחליט מה דחוף, מה חשוב ומה התועלת לזמנים קצרים וארוכים של כל פעולה ובמסננים הללו להשתמש. ניתוחי ורידים ואסטטיקה ימתינו, צנתורי לב שאינם בהתווית MI או INTRACTABLE ANGINA יחכו, ניתוחים בריאטרים יחכו גסטרוסקופיות בשביל דיספפסיה באדם צעיר יכולה לחכות , ניתוחי FESS בהתוויה או חלילה שלא בהתוויה במבצע עם ריסוק הכונכות יכולים להדחות או לעיתים אף להתבטל... ויש עוד המון, כולנו די יודעים מה מבוצע יום יום משיקולים כלכליים של המוסדות ומה פחות. זה עניין של ניהול רפואי.

22.09.2020, 10:59

ניכר על המאמר שהוא נכתב \"מדם ליבה\" של הכותבת. אבל מאמרים הנכתבים מהרגש, מטיבם מתמקדים פחות בחלק השכלתני. אכן כפי שכתב הכותב לפני, התמותה העודפת מהקורונה עד כה בישראל היא זניחה. אנשים נפטרו ונפטרים תמיד, רובם מבוגרים יותר, אולם חלקם גם צעירים. קרובת משפחתי נפטרה בגיל 49 שנים, \"סתם\" מסרטן לא מקורונה - התאבלתי אליה בדיוק כפי שמתאבלים על מי שנפטר מקורונה. החלק המעניין הוא הסקת המסקנות שנובעת מתוך הכאב והעומס - סגר מוקדם יותר ורחב יותר היה עוזר מהיכן הסקת המסקנה הזו? מה ההיגיון העומד מאחוריה?
הרעיון שעמד בבסיס הסגר הקודם היה \"לשטח את העקומה\", וזה אולי אכן קרה (אנחנו לא באמת יודעים משום שאז נבדקו ביממה פחות אנשים - בסדר-גודל אחד לפחות), אבל את הזמן ש\"הרוויחו\" יכלו לנצל לפחות להכשיר כוח-אדם לא מקצועי למערכת הבריאות, ולהציף את בתיה\"ח ב\"כוחות-עזר\" מקרב המובטלים הרבים שנוצרו, שיוכלו לעזור במשימות הרבות שכיום עוסקות בהן אחיות שלא לצורך (סידור-מיטות, רחיצת-חולים, עזרה בשינוע וכו\').
הסגר הנוכחי כמו כל סגר, הוא הכנסת אנשים לסוג של כלא. וכבר תנו חז\"ל - \"אין גוזרין גזרה על ציבור, אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה\", וזו גזרה שרוב הציבור לא יעמוד בה. מקדם-הפחד אינו גדול דיו לגרום לאנשים להסתגר מרצון, וליצור מקדם-פחד כזה על ידי \"מדינת-משטרה\" ואכיפה קיצונית - יגרום לכך שלמדינת ישראל כנראה לא יהיה יותר צידוק קיומי במזה\"ת.
כשאין לנו טיפול מניעתי מוכח יעיל, אנו נוטים להיעזר באמונה כסוג של טיפול. עד שיוכח לי אחרת - סגר יעזור למנוע את התפשטות הקורונה בערך כמו תפילה טובה (ואני אדם חילוני \"עד העצמות\"). לעיתים כאנשי-צוות רפואה קשה לנו לקבל שיש משהו שאנו לא באמת יכולים לטפל בו או למנוע אותו; וככל שאנו עוסקים יותר בטיפול נמרץ - כך זה קשה יותר. אבל כשאנו מתבגרים ברפואה, אנו מבינים יותר להימנע מטיפול שפוטנציאל הנזק שלו גדול מהתועלת. סגר הוא כנראה סוג טיפול כזה, ולא היה עובר \"וועדת הלסינקי\" לו היה מדובר בניסוי קליני.
אגב ההשוואה הגלובאלית של המחלה למלחמה, עוזרת בנקיטת אמצעים שאין להם בהכרח אחיזה מדעית או רפואית.

אנונימי/ת
22.09.2020, 12:45

כרגיל ד\"ר יום טוב, חד כתער!

26.09.2020, 12:35

הכאב על האובדן אמיתי ונוגע.
מחלת קורונה-19 הורגת ועדיין איננו יודעים לנבא את סופה והשפעותיה.
המשבר חושף את אוזלת ידינו - גם כחברה, גם כרופאים.
כאב הוא קריאה לשינוי. הוא סימן - שצריך לעשות.
אבל מה באמת צריך לעשות?

אוזלת ידינו איננה רק בעיה מקומית ואפילו לא רק בעיה מול קורונה.
הרפואה חסרת אונים מול מחלות קטלניות לא פחות: אנשים (רובם זקנים) הופכים נכים ומתים מזיהומים חיידקיים ומוירוסים אחרים שבהם נדבקו, מסוכרת, עשן, נפילות, נזקי קרינה, כמותרפיה, משככי כאב, מדללי דם ועוד ועוד.
הרפואה חסרת אונים מול קוביד-19: למעשה אחד הלקחים הכואבים שנלמדו הוא שצריך להיזהר מהתערבות רפואית מוקדמת ואגרסיבית מדי, דוגמת הנשמה פולשנית.
הציבור חסר אונים מול העלות האדירה של הצעדים נגד המחלה: עלות שאינה נמצאת בפרופורציה לעלות של שום מחלה נוראה אחרת.
וכולנו חסרי אונים מול חוסר הידיעה: לא ברור מה באמת יועיל לאורך זמן.

מדי שנה בשנה מתאבלות משפחות בארץ על כ-45 אלף נפטרים, מעל ארבעת אלפים מהם ירושלמים. זה מספר בלתי נתפס. כל אחד מהם - עולם ומלואו. כולם יחד: אסון אנושי מתמשך.
בכל חורף יש עליה יחסית במספר האנשים החולים - גל של אלפי מאושפזים, מצטרפים למעגל הנכות ונפטרים.
כולם חשובים, רבים מהם היה ניתן להציל, לפחות לתקופה מסוימת, בעזרת איבחון מוקדם של זיהומים ומניעת הדבקה, תזונה בריאה, אויר נקי, רפואה אישית, קשובה וזהירה יותר, תכניות גמילה והסברה ואולי גם מחקר במימון ציבורי, הגברת שקיפות ורגולציה.

לגבי וירוסים בכלל: הימנעות ממפגשים כאשר יש תסמינים-דמויי-שפעת (ולא, אקמול אינו דרך טובה להתחמק מכך), הימנעות מהתקהלות במקומות סגורים (כולל מרפאות כמובן) וכנראה גם מסיכות יכולים להאיט את התפשטות הוירוס ואולי להביא להדבקה פחות קטלנית.
אך סגר איננו תרופה מוכחת ומחירו העצום - הכלכלי והחברתי - עלול להגביר את התחלואה והתמותה בחודשים ובשנים הקרובות.
יתר על כן, כלל לא בטוח שדחיית שיא גל ההדבקה לכיוון החורף לא תזיק יותר משתועיל.

הכאב מעורר להקשיב ולחשוב ולהיזהר וכמובן לתמוך בכואב.
עדיין, את ההחלטות יש לקבל מתוך התבוננות שקטה, מידתית וכוללנית.

מאחל שנצליח,
מאחל גמר חתימה טובה,
ד\'ר ניר צבר
{גילוי נאות: גריאטר מחוזי ב\'כללית\' וגם עצמאי, חוקר לעת מצוא, ללא קשרי מימון רלונטיים}