חמצן לילי

טיפול בחמצן לילי למניעת הפרעות נשימה הקשורות לגובה בקרב חולי COPD

אין דרך מבוססת מספיק למניעת הפרעות נשימה הקשורות לגובה (ARAHEs) בקרב אנשים החיים בגבהים נמוכים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) הנוסעים לגובה רב. מחקר זה הראה כי טיפול בחמצן לילי מקל משמעותית על תופעות לא רצויות אלו

06.09.2020, 18:18

אין דרך מבוססת מספיק למניעת הפרעות נשימה ליליות ותופעות לוואי נוספות הקשורות לגובה (ARAHEs) בקרב אנשים החיים בגבהים נמוכים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) הנוסעים לגובה רב. מטרת מחקר זה היא להעריך האם טיפול בחמצן לילי (NOT) מונע היפוקסמיה לילית והפרעות נשימה במהלך הלילה הראשון בשהייה בגובה 2048 מטר ומפחית את שכיחות הופעת ה-ARAHEs.

מחקר אקראי, מבוקר אינבו, מוצלב זה בוצע מינואר עד אוקטובר 2014. במחקר השתתפו 32 חולים עם COPD שחיו מתחת לגובה 800 מטר עם נפח נשיפה מירבי בשנייה הראשונה (FEV1) של בין 30% ל-80%, ערכי סטורציה של מעל 92%, אינם זקוק לטיפול בחמצן וללא היסטוריה של דום נשימה בשינה. הערכת המטופלים בוצעה בבית החולים האוניברסיטאי ציריך (בגובה 490 מטר, שהיווה את קו הבסיס) ובמהלך פעמיים שהות של יומיים במלון האלפיני השוויצרי בגובה 2048 מטר שכלל טיפול ב-NOT או באינבו וניתן בסדר אקראי. בלילות בהם שהו המטופלים בגובה 2048 מטר, טיפול ה-NOT או האינבו (אוויר ללא ההעשרה בחמצן) ניתן בקצב של 3 ליטרים לדקה דרך צינוריות אף. בין שתי התקופות של השהות בגובה, המטופלים שהו במשך שבועיים לפחות בגובה של מתחת ל-800 מטר. ניתוח הנתונים נערך החל מה-1 בינואר 2015 ועד 31 בדצמבר 2018.

התוצאים שנבדקו במחקר היו הבדלים בין קבוצת ההתערבות שטופלה ב-NOT לבין קבוצת האינבו בשינוי שיעור רווית החמצן הלילית הממוצעת (SpO2) בעלייה לגובה שנמדד ע"י מד סטורציה ומדד דום נשימה-היפופניה (AHI) שנמדד ע"י פוליסומנוגרפיה בלילה הראשון בגובה 2048 מטר. תוצאים נוספים שנבדקו במחקר היו שכיחות של ARAHEs, ממצאים קליניים, תסמינים ומשתנים נוספים שנמצאו בפוליסומנוגרפיה ושנצפו במחקרי שינה אחרים שבדקו שהייה של שני לילות בגובה 2048 מטר. נתוני המחקר נותחו ע"פ עקרון כוונה לטיפול (intention-to-treat).

מתוך 32 החולים שהשתתפו במחקר, 17 (53%) היו נשים, בגיל ממוצע של 65.6 שנים (סטיית תקן - שנים 5.6) וממוצע FEV1 של 53.1% (סטיית תקן - 13.2%). בגובה 490 מטר, הממוצע SpO2 היה 92% (סטיית תקן - 2%) וממוצע ה-AHI היה 21.6 לשעה (סטיית תקן – 22.2 לשעה). בגובה 2048 מטר, מטופלים עם אינבו, היו עם ממוצע ה- SpO2 של 86% (סטיית תקן - 3%) וממוצע AHI של 34.9 לשעה (סטיית תקן – 20.7 לשעה) (P<.001 לשתי ההשוואות). בהשוואה לאינבו, טיפול ב-NOT הגדיל את ה-SpO2 בממוצע ב-9 נקודות אחוז (רווח בר סמך של 95% - 8-11 נקודות אחוז, P<.001), הוריד את ה-AHI ב-19.7 לשעה (רווח בר סמך של 95% - 11.4-27.9 לשעה, P<.001), ושיפר את איכות השינה סובייקטיבית, שנמדד בסולם אנלוגי-חזותי, ב-9 נקודות אחוז (רווח בר סמך של 95% - 0-17 נקודות אחוז, P = .04). במהלך השהות בגובה 2048 מטר או ב-24 שעות שלאחר הירידה, 8 מטופלים (26%) שהשתמשו באינבו ומטופל אחד (4%) שהשתמש ב-NOT חוו ARAHEsי(P <.001).

אנשים החיים באזורים נמוכים עם COPD חוו היפוקסמיה, דום נשימה בשינה ופגיעה באיכות חיים כששהו בגובה של 2048 מטר. המחקר הראה כי טיפול ב-NOT מקל משמעותית על תופעות לא רצויות אלו. על כן, מטופלים עם COPD בינוני עד קשה עשויים להפיק תועלת מטיפול ב-NOT באופן מניעתי במהלך נסיעות למקומות בגובה רב.

מקור:

Tan l. et al. (2020) JAMA Network Open. 3(6):e207940.

נושאים קשורים:  חמצן לילי,  הפרעות נשימה הקשורות לגובה,  מחלת ריאות חסימתית כרונית,  מן הספרות,  מחקרים,  מחלות דרכי אוויר
תגובות