אכיפה ידידותית - זו הגישה שתשפר את היענות הציבור להנחיות הקשורות להתנהגות בימי קורונה. כך טוענים חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת חיפה במאמר דעה שפורסם לפני כשבועיים בכתב העת Nature Human Behavior.
עוד בעניין דומה
מחברי המאמר הם פרופ' עדו ערב וד"ר אורי פלונסקי מהפקולטה להנדסת תעשיה בטכניון ועמיתם ד"ר יפים רוט מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה. "אירועים שליליים נדירים כגון מגיפה", כתבו השלושה במאמרם, "מעוררים בציבור שתי תגובות סותרות: האחת פאניקה, כלומר תגובת יתר, והאחרת - שאננות, כלומר תגובת חסר ('לי זה לא יקרה')".
סקר שנערך בארה"ב בעיצומה של המגיפה הנוכחית גילה כי 31% ממשתתפיו סבורים כי הציבור נוקט תגובות יתר ואילו 40% סבורים כי הוא נוקט בתגובות חסר.
"אלה ואלה צודקים," אומר פרופ' ערב. "כיום אנחנו יודעים שאנשים נוטים להגיב בחרדת יתר כשהם שומעים על איומים קרבים, אולם שגרת החיים בצל האיום עשויה להעביר אותם לצד האחר של המתרס – לשאננות".
דוגמה למעבר המהיר מבהלה לשאננות מביא פרופ' ערב ממערכות הסאונד והאזעקה למניעת גניבות שנמצאות בכלי הרכב: "במשך תקופה קצרה יחסית היתה התלהבות מהמכשירים הללו בשל החשש מגניבות, אבל בסופו של דבר רוב הרוכשים הפסיקו לשלוף את הפאנל כשהם עוזבים את המכונית. באופן מפתיע, אנשים רבים מתמידים בהתנהגות של 'לי זה לא יקרה' אפילו אחרי שהם חווים גניבות ותאונות".
הגורם המרכזי למעבר לשאננות, סבורים מחברי המאמר, הוא "הנטייה של אנשים להתנהג באופן שהניב את התוצאות הטובות ביותר במרבית המצבים הדומים בעבר. אחת הסיבות לכך היא שבמקרים רבים התנהגויות מסוכנות כמו חציית כביש שלא במעבר חצייה, לדוגמה, חוסכות זמן ומאמץ.
כך גם במגיפה. עם הגעת הקורונה לישראל, "נדרך רוב הציבור נוכח הסכנה ונטה להיענות להנחיות הריחוק החברתי וההיגיינה. גם ברמה הלאומית נקטה הממשלה באמצעי החריף של סגר כולל. אולם, בחלוף הזמן החלו אזרחים רבים לנהוג כאילו לא מדובר במחלה מסוכנת", מציינים החברים. "לכך מצטרפת העובדה שלא רק המחלה מידבקת, גם השאננות מידבקת. וכך אדם שרואה סביבו אנשים רבים המפרים את הכללים, ייטה גם הוא להקפיד פחות ופחות".
הפתרון: אכיפה ידידותית
החדשות הטובות הן, לדברי החוקרים, שלתופעה האמורה יש פתרון: אכיפה ידידותית. אחת הדוגמאות לכך היא אפליקציות המעקב. לדבריהם, שימוש וולונטרי נרחב באפליקציות שכאלו יגביר מאוד את האפקטיביות של החקירות האפידמיולוגיות, אבל כיום רק מיעוט קטן משתמש בהן.
כדי להגביר את שיתוף הפעולה של הציבור בעניין הזה אפשר, לדוגמה, לדרוש מאנשים הנכנסים למקומות ציבוריים סגורים למלא טפסי הצהרה למיניהם, ואילו למשתמשי האפליקציות לאפשר כניסה מהירה. במצב שכזה רבים יטו, כך סבורים מחברי המאמר, להעדיף את השימוש באפליקציות, וקטיעת מעגלי ההדבקה תהיה הרבה יותר מהירה ואפקטיבית.