החוקרים ביצעו סקירה רטרוספקטיבית של מושתלי בית חזה (22 מושתלי לב ו-16 מושתלי ריאה). לאחר מכן, הכלילו אותם במחקר פרוספקטיבי תצפיתי העוסק בהשתלת איברים חיוביים לבדיקת חומצות גרעין של וירוס ההפטיטיס C, כאשר מקבלי האיבר הינם שליליים באותה בדיקה. כל הנבדקים קיבלו טיפול עם גלקפרוויר ופיברנטסוויר במשך 8 שבועות, על מנת לטפל בנוכחות של הווירוס בדם, זאת בנוסף לטיפול משולש סטנדרטי המדכא את מערכת החיסון לאחר ההשתלה.
עוד בעניין דומה
החוקרים הגדירו קבוצת בקרה, שכללה מושתלי בית חזה שקיבלו איברים שליליים לחומצות גרעין של הפטיטיס Cי(24 מושתלי לב ו-22 מושתלי ריאה). התוצא העיקרי היה השפעת הטיפול על מינוני הטקרולימוס הנדרשים. החוקרים הגדירו מספר מטרות משניות, כולל הערכה של אינטראקציות עם תרופות שכיחות לאחר השתלה, נוכחות של תופעות לוואי והצורך להמשיך או להפסיק את הטיפול האנטי ויראלי.
החוקרים מצאו כי ה-CDRי(concentration‐to‐dose ratio) החציוני של טקרולימוס בעוקבה היה 184 (טווח בין רבעוני 99-260) במהלך טיפול עם גלקפרוויר ופיברנטסוויר, בהשוואה ל-154 (טווח בין רבעוני של 78-304) במהלך החודש הראשון אחרי הטיפול (p=0.79). עוד מצאו השינויים ב-CDR החציוני היו דומים בין השבועות ובין המטופלים. זאת ועוד, דיווחו החוקרים על שלושה מקרים, בהם נטילה במקביל של פוסקונאזול יחד עם גלקפרוויר-פיברנטסוויר, הובילה להיפר-בילירובינמיה והפסקה של הפוסקונאזול.
החוקרים הגיעו למסקנה כי השימוש בגלקפרוויר עם פיברנטסוויר, כטיפול בהפטיטיס C לאחר השתלה של אחד מאיברי בית החזה הינה אפשרית ואף בטיחותית. עם זאת, ישנו צורך בהתאמות של התרופות הניתנות לאחר ההשתלה וניטור זהיר אחר תופעות לוואי.
מקור:
Heart transplant, lung transplant, tacrolimus, Glecaprevir, Pibrentasvir
Lewis, T. C. et al. (2020). Clinical Transplantation. https://doi.org/10.1111/ctr.14030