מחקרים

סיאלופרוטאין בנוזל הסינוביאלי של העצם מרמז על כשלון ממקור לא זיהומי בניתוחי מפרקים

נמצא כי סיאלופרוטאין יכול להוות מרקר נוסף בדרך להבחנה בין זיהום צמוד שתל לאחר ניתוח אל מול כישלון ניתוחי לא זיהומי

החלפת מפרק ברך. אילוסטרציה

עד היום, בדיקות הבחנה אמינות בין זיהומים צמודי שתל במפרק (PJI) לבין כשלון לא זיהומי (AF) לאחר ניתוח החלפת כלל מפרק (TJA) מהוות אתגר באבחנה. כמעט כל המחקרים האחרונים התמקדו במרקרים סינוביאליים שהיו אמורים להיות מוגברים ב-PJI בניגוד למטופלים עם AF. במחקר הזה נחקר חלבון סיאלופרוטאין בנוזל הסינוביאלי (sBSP) במטופלי PJI וגם במטופלי החלפת מפרק עם  AF לפני ניתוח חוזר.

sBSP וחלבון ריאקטיבי Cי(CRP) נמדדו בדגימות נוזל סינוביאלי של PJIי(n=13) במטופלים העומדים בקריטריוני MSIS ו-AFי(n=25). מלבד אנליזה תיאורית והשוואה, סטטיסטיקות ממוחשבות קבעו את האיזור מתחת לעקומה (AUC) של המאפיינים הניתוחיים של המושתל על מנת להעריך את יכולת ההבחנה של המרקים הסינוביאליים שנבדקו.

במטופלים עם PJI לפי קריטריוני MSIS, ממוצע sBSP היה נמוך משמעותית: 14.8 ng/ml (רווח בר סמך 95%, 5.5-24.1) לעומת 38.2 ng/ml בקבוצת ה-AF (רווח בר סמך 95%, 31.1-45.3) p ≤ 0.001. לעומת זאת, ממוצע sCRP היה גבוה משמעותית במטופלי PJI:י8.4 μg/ml (רווח בר סמך 95%: 0-17.2) לעומת 1.8 μg/ml בקבוצת ה-AF (רווח בר סמך 95% 0.9-2.8), p = 0.032. ה-AUC של sCRP במטופלי PJI היה 0.71. ה-AUC של sBSP בניתוח חוזר במטופלי AF היה 0.83. זיהוי של הרס העצם (אוסטאוליזיס) לא נמצא בקורלציה עם ריכוזי sBSP גבוהים יותר.

לסיכום, אם מתחשבים בקריטריוני MSIS, ריכוזי sBSP גבוהים משמעותית נמצאו בדגימות הנוזל הסינוביאלי של מטופלי AF בהשוואה למטופלי PJI. המדד של sCRP הראה פוטנציאל הבחנה סביר בלבד אל מול sBSP. לכן במקרים בהם לא ברור האם ישנה נוכחות של PJI,יsBSP יכול להוות מרקר סינוביאלי נוסף שיעזור בהבחנה.

מקור: 

Busch et al.(2020).  Journal of Orthopaedic Surgery and Research. https://doi.org/10.1186/s13018-020-01718-2

נושאים קשורים:  מחקרים,  סיאלופרוטאין,  החלפת מפרק,  זיהום צמוד שתל,  כשלון ניתוחי לא זיהומי
תגובות