קוקאין הינו חומר פסיכוסטימולנטי המשמש להנאה ולשיפור ביצועים פיזיים וקוגניטיביים לאורך ההיסטוריה. השימוש הממושך בקוקאין קשור בהתמכרות ובמגוון רחב של ליקויים קוגניטיביים. נכון לעכשיו, אין תרופות שהוכחו כיעילות לטיפול בהתמכרות לקוקאין (CocUD). עבודה קלינית ראשונית קודמת מצביעה על כל שיש תועלת מסוימת מטיפול בגירוי מגנטי תת-גולגולתי חזרתי (rTMS), המגרה את קליפת המוח הקדם-פרונטלית (PFC) המעורבת באינהביציה קוגניטיבית, קבלת החלטות וקשב. כל המחקרים שפורסמו עד כה כללו מדגמים קטנים וזמני מעקב קצרים ולכן ישנו קושי להעריך את יעילות טיפול זה בכלים מהימנים.
עוד בעניין דומה
זהו מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי שבוצע בקרב 284 חולים (מהם 268 גברים) העומדים בקריטריונים של DSM-5, המגדירים הפרעת שימוש (התמכרות) לקוקאין. בתחילת הטיפול רוב החולים השתמשו בקוקאין כל יום או מספר פעמים בשבוע. כל החולים עברו שלושה חודשים של rTMS ומעקב של עד שנתיים ו-8 חודשים. המעקב בוצע ע"י דיווח עצמי, דיווחים על ידי בני משפחה או אנשים קרובים ובדיקות שתן תקופתיות להערכת השימוש בסמים.
חציון משך הזמן עד לשימוש החוזר הראשון בקוקאין (חידוש השימוש בקוקאין) מתחילת הטיפול היה 91 יום. עבור מרבית החולים ניתן טיפול TMS אחזקתי שבועי, לאחר מכן חודשי, לאורך המעקב. הירידה בתדירות של מפגשי rTMS לא לוותה בעלייה במקרי חזרה לשימוש בקוקאין. התדירות הממוצעת של שימוש בקוקאין הייתה <1 יום / חודש (חציון 0), בעוד שתופעות לוואי חמורות הקשורות ל-rTMS היו נדירות, דפוס העולה בקנה אחד עם דיווחים שפורסמו ממחקרים קטנים יותר.
זהו מחקר המעקב הראשון שהראה שטיפול ב-rTMS מלווה בהפחתה ממושכת בשימוש בקוקאין בקבוצה גדולה.
מקור: