ממאירויות ממוינות של בלוטת התריס (DTC – Differentiated thyroid cancer) מגיבות לטיפול עם מעכבי רצפטור VEGFי(Vascular endothelial growth factor).יVEGF מעביר סיגנלים דרך מסלולי RAS/RAF/MEK. החוקרים בדקו את הבטיחות והיעילות של מעכב רצפטור VEGF בשם Pazopanib ושל מעכב MEK בשם Trametinib בקרב מטופלים עם גידולים מוצקים מתקדמים ו-DTC.
עוד בעניין דומה
בשלב 1 של המחקר נכללו מטופלים עם גידולים מוצקים מתקדמים, ובהמשך בוצעה הרחבה רב-מרכזית של המחקר עם עוקבה של מטופלים עם DTC. המטופלים במחקר קיבלו Pazopanib במינון 400-800 מ"ג ו-Trametinib במינון של 1-2 מ"ג ביום. החוקרים העריכו את היעילות בעוקבה המורחבת באמצעות תגובה אובייקטיבית (OR – Objective response) לאחר שישה חודשי טיפול.
במחקר השתתפו 26 מטופלים שטופלו בחמש רמות שונות של מינונים. החוקרים לא הגיעו למינון מקסימלי נסבל (MTD – Minimal Toxic Dose), והמינון המומלץ בשלב 2 היה 800 מ"ג של Pazopanib במתן פומי ו-2 מ"ג של Trametinib במתן פומי פעם אחת ביום. החוקרים זיהו רעילות מגבילת מינון אחת במינונים שניתנו בשלב 1 של המחקר, שכללה תשישות (Fatigue) וחולשת שרירים בדרגה 3. תופעות לוואי נפוצות בדרגה 3 כללו עליה באנזימי כבד (19%), שלשולים (15%), יתר לחץ דם (12%) ותשישות (8%).
בעוקבת ה-DTC השתתפו 13 מטופלים, כאשר ה-OR היה 33% (רווח בר סמך 95%: 9.9-65.1%) והחציון של ההישרדות ללא התקדמות מחלה היה 10.7 חודשים. העוקבה הסתיימה לאחר שאנליזת ביניים מתוכננת הראתה עליה לא מספקת בפעילות בהשוואה לנתונים הידועים (Historical control) בנוגע לטיפול עם Pazopanib לבד.
החוקרים מצאו מתאם שלילי בין ירידה בקוטר הגידול לשינוי ב-p-ERKי(Phosphorylated extracellular signal-regulated kinase) בגידול (מתאם ספירמן= -0.71 ; P= 0.05). בנוסף, נמצא קשר בין מוטציה ב-NRAS לבין התגובה לטיפול (P במבחן פישר = 0.008).
החוקרים הסיקו כי טיפול משולב עם Pazopanib ו-Trametinib נסבל ע"י המטופלים כאשר ניתן במינון מלא וכי הוא הראה פעילות קלינית ב-DTC, אך לא השיג את שיעור התגובה שהוגדר מראש.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
