דעות

התחזיות האפוקליפטיות לא התממשו - האם הלקח יילמד?

אין לנו מושג מי הם האנשים המקבלים את ההחלטות כיום, אך מחד הממשלה מנחה לחזור לחיי שגרה ומאידך ראש הממשלה כבר החל במסע הפחדה חדש כשהזכיר את הגל השני הקשה במגיפת השפעת הספרדית

"יש אולי מקום לאופטימיות זהירה כי שר הבריאות החדש, הבא מחוץ למחנה, יחשוב מחוץ לקופסה הקיימת וינחה חשיבה מעשית הנדרשת כעת מאוד". צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90

הגל הראשון של מגיפת הקורונה מאחורינו. למרות החזרה המהירה לחיי שגרה והתפרקות כללית מפרוטוקול המיגון והריחוק החברתי, מספר הנדבקים היומי נמצא בירידה. לכן, אפשר לנסות ולסכם את השלב הזה בתולדות המגיפה בדמותה הישראלית, להפיק לקחים ולהתכונן לעתיד הקרוב.

היקף התחלואה עד כה היה מתון במידה מפתיעה. המספרים הרשמיים  הם כ-17,000 חולים וקרוב ל-280 נפטרים. מספר החולים האמיתי ודאי כפול אך אינו ענק, כפי  שרבים חשבו שיהיה.

בדיקות סקר הראו שרק אחוזים בודדים (כנראה לא יותר מ-5%) מהאוכלוסיות שבסיכון להידבקות אכן חלו. התחזיות האפוקליפטיות שהתבססו על מודלים מתמטיים אשר בבסיסם נתונים בדבר יכולת ההדבקה של 4-2 נדבקים לכל חולה, לא התממשו.

"ההסתמכות על מודלים מתמטיים, שאפידמיולוגים ומומחים למחלות זיהומיות לא שותפו בחיבורם, הביאה לתחזיות המוגזמות. גם היום, עם ההכנות לקראת הגל השני, החשיבה נעשית בגופים חוץ-רפואיים כמו המועצה לביטחון לאומי וצה"ל"

בתחילת הדרך, מדיניות משרד הבריאות היתה להתכונן לאפשרות הגרועה ביותר. לכן, הורו לכל בתי החולים להתכווץ ל-20% מהיקף פעילותם בשגרה, לפנות כל מיטה אפשרית וכל מתקן ולהכשירם לטיפול בחולי קורונה שהיו צפויים לנחות עלינו בהמוניהם. כבר אז היו רבים וטובים מבין המומחים באפידמיולוגיה ובענפי רפואה אחרים שראו נכוחה וחלקו על התחזית של משרד הבריאות.

כל מי שניסה לערער זכה לכתף קרה. לא היתה במשרד נכונות לשמוע דעות אחרות. הנזק היה כפול. מצד אחד בוזבזו משאבים להכנת מקומות אשפוז וציוד שלא נעשה בהם שימוש ומצד שני, חולים רבים שהיו זקוקים לטיפול לא טופלו. הפאניקה שנוצרה ותוגברה על ידי ההודעות היומיות של הממשלה ריתקה אנשים לביתם, זרעה פחד וצמצמה מאוד את האפשרות לטפל בחולים, אף שבתי החולים נותרו ריקים למחצה ורופאים רבים מאוד, במיוחד במקצועות הכירורגיים, נותרו ללא תעסוקה. עד היום קשה לשכנע חולים להגיע לבתי חולים לטיפול עקב הפחד להידבק בקורונה.

הפחד להידבק בקורונה בבתי החולים אינו רציונלי. בפועל, קיימת ההפרדה ברורה בין חולי קורונה לאחרים. פרט למקרים בודדים של ספק הדבקה ממש בתחילת המגיפה, לא היו מקרי הדבקה של מבקרים בחדרי מיון ולא של מאושפזים. מספרם של חולי קורונה בבתי חולים הולך וקטן, האפשרויות לטפל בחולים "רגילים" מתרחבות אך למרות הפוטנציאל  הגדול, רבים עדיין מדירים רגליהם משירותי הרפואה ומזניחים את בריאותם.

"בצניעות הראויה ראוי להזכיר כי שיעורי התמותה מקרב החולים הקשים והמונשמים בישראל היו נמוכים משמעותית לעומת התוצאות במדינות אירופה ובארה"ב. האם אפשר לזקוף את התוצאות הטובות יחסית רק לזכות המיומנות והמאמץ של המערכת הרפואית בישראל - אינני יודע"

ההסתמכות על מודלים מתמטיים, שאפידמיולוגים ומומחים למחלות זיהומיות לא שותפו בחיבורם, הביאה לתחזיות המוגזמות. היחס בין התחזית האופטימית ביותר של משרד הבריאות (8,000 נפטרים) לבין המצב בפועל הוא כמעט 1:30. האם הלקח מטעות זו יילמד? קשה לנבא. גם היום, בראשית ההכנות לקראת סכנת הגל השני, החשיבה נעשית בגופים חוץ-רפואיים כמו המועצה לביטחון לאומי וצה"ל. האגף לשעת חירום במשרד הבריאות והמרכז למניעת מחלות אינם במרכז התמונה.

מצד אחד, הממשלה (כיום אין לנו מושג מי הם האנשים המקבלים את ההחלטות) מנחה לחזור לחיי שגרה ומצד שני ראש הממשלה כבר החל במסע הפחדה חדש כאשר השווה את המגיפה הנוכחית לשפעת הספרדית ב-1917-18 והזכיר את הגל השני הקשה שקטל אז עשרות מיליונים.

דוברים מטעם משרד הבריאות ניסוי לייחס את התחלואה המוטעה ואת הירידה המהירה במספר הנדבקים למדיניות המשרד, סגירה מוקדמת של גבולות הארץ והטלת הסגר. בדיעבד, קשה לדעת האם אמצעים אלה, כפי שננקטו, אכן היו נחוצים. כיום ברור שבכל המזרח התיכון, מיוון וקפריסין עבור דרך מצרים וירדן, הרשות הפלשתינית ורצועת עזה, שיעור הנדבקים היה נמוך, התמותה היחסית היתה נמוכה מזו שבישראל והמגיפה נמצאת בירידה למרות המשך החיים הרגילים ללא סגר על האוכלוסיה וללא פגיעה משמעותית בחיים הרגילים ובכלכלה. מה הגורמים להבדלים הענקיים במימדי התחלואה ובחומרתה? חידה.

כיום, יש אולי מקום לאופטימיות זהירה כי שר הבריאות החדש, הבא מחוץ למחנה, יחשוב מחוץ לקופסה הקיימת וינחה חשיבה מעשית הנדרשת כעת מאוד, כדי לנצל נכון את האמצעים המוגבלים הקיימים, לשמור מוכנות לקליטת נפגעי גל שני אם יהיה, אך לא לחבל בעלייה הנדרשת בפעילות המערכת המתחייבת מצורכי היום יום ותוסיף ותגדל עם התקרב החורף. יש די אנשי מקצוע בתוך מערכת הבריאות וקיימים נהלים שהוכנו במשך שנים לקראת התמודדות עם מצבי חירום, ביניהם גם מגיפות. לא בכל נושא יש להמציא בכל פעם את הגלגל מחדש.

"פרוטוקולים טיפוליים תוכננו ושונו במהירות. בהדרגה התברר כי אף לא אחת מהתרופות, שתחילה נראו כמבטיחות, מועילה בריפוי או אפילו בהקלת מהלך המחלה. השמרנים יותר, שהתרכזו בטיפול התומך ובמניעת סיבוכים, קצרו את התוצאות הטובות ביותר"

במישור הקליני, מערכת האשפוז הועמדה בפני אתגר יוצא דופן להכיר וללמוד לטפל  בחולים, חלקם קשים מאוד, שלא היו מוכרים ושלא התנהגו לפי תסריט מוכר מן העבר. הכרת מצבי המחלה החדשים נעשתה בתנאים קשים מאוד של בידוד ושל מערכים טכניים חדשים. בראשית הדרך הקלינאים והצוותים הסיעודיים היו בסיכון אישי בלתי מבוטל כיון שעדיין לא היתה מיומנות מספקת במיגון מפני הידבקות. האבחון היה בעייתי כיוון שהמדיניות הריכוזית של משרד הבריאות גרמה לעיכוב  בלתי קביל בקבלת תשובות מהבדיקות האבחנתיות.

הקלינאים למדו את הדקויות של שיטות ההנשמה, את ההוריות והוריות הנגד לטיפולים השונים. שפע של מחקרים רפואיים הציף את המדיה האלקטרוניים במנועי החיפוש השונים, אך ככל שחלף הזמן כך הלכה והתבררה תמונה עגומה של מחקרים חפוזים, בלתי מבוקרים שהראו תוצאות סותרות. פרוטוקולים טיפוליים תוכננו ושונו במהירות. בהדרגה התברר כי אף לא אחת מהתרופות, שתחילה נראו כמבטיחות, מועילה בריפוי או אפילו בהקלת מהלך המחלה. השמרנים יותר, שהתרכזו בטיפול התומך ובמניעת סיבוכים, קצרו את התוצאות הטובות ביותר.

בצניעות הראויה ראוי להזכיר כי שיעורי התמותה מקרב החולים הקשים והמונשמים בישראל היו נמוכים משמעותית לעומת התוצאות במדינות אירופה ובארה"ב. האם אפשר לזקוף את התוצאות הטובות יחסית רק לזכות המיומנות והמאמץ של המערכת הרפואית בישראל - אינני יודע. השוואת חומרת התחלואה לפרטיה מראה כי החולים באירופה ובצפון אמריקה נראים קשים יותר מאלה שראינו בישראל. מה הן הסיבות להבדלים בחומרת התחלואה? בינתיים אין תשובה לשאלה זו.

מוקדם לסכם פרק זה בתולדות המגיפה, אנחנו בשוליו אך עדיין, הסוף מי יישורנו. תוך כדי ההתמודדות עם מגיפת הקורונה מערכת הבריאות רזתה, התבגרה רכשה מיומנות וביטחון ביכולה. האמצעים עדיין דלים אך רמת המוכנות כיום נראית טוב היותר ומצב הרוח של הצוותים שלו יותר לאור הניסיון שנצבר. האם די בכך? ימים יגידו.

נושאים קשורים:  פרופ' מוטי רביד,  נגיף הקורונה,  דעות,  מגיפת הקורונה,  אפידימיולוגיה,  מערכת הבריאות,  חדשות
תגובות
 

זה רק מדגים לנו מדוע רופא עם נסיון קליני ניהולי חייב לעמוד בראש המערכת

אנונימי/ת
01.06.2020, 11:00

כבר הפסקה הראשונה שגויה.
הגל לא מאחורנו ומספר הנדבקים שוב בעליה

אנונימי/ת
01.06.2020, 18:05

זה מזכיר לי מה שהעירו כבר לפני כשלושה חודשים:
אם התחזיות לא יתממשו בגלל מדיניות נכונה, יגידו שסתם הגזימו.
אם התחזיות הקודרות יתממשו בגלל מדיניות לא נכונה, יגידו למה לא התכוננו.
כן, בדברים כאלה ראוי לנקוט בגישה של "להתכונן לגרוע מכל ולצפות לטוב".
עדיפה הערכת יתר מאשר הערכת חסר.

ואני מופצע למה משווים למדינות בהן הנתונים בעייתיים מכמה בחינות, ומתעלמים מהנתונים האמינים יותר ממדינות אחרות (לגבי הרשות הפלסטינית - דה פקטו ייושמה שם המדיניות הישראלית בגלל שעיקר המעבר לרשות דרך ישראל)

אנונימי/ת
01.06.2020, 21:09

איש אחד הלך ברחוב וראה שיכור מפזר אבקה. "מה אתה עושה?", שאל האיש. "מפזר אבקה נגד פילים", ענה השיכור. "אך אין פה פילים", אמר האיש. השיב השיכור: "אתה רואה? האבקה עבדה"...

02.06.2020, 17:25

העלית לי חיוך אמיתי - אף על פי שהבדיחה כבר - מזמן לא התגלחה - וזקנה ארוך

אנונימי/ת
08.06.2020, 03:21

אין שום חדש במאמר של פרופסור רביד מלבד התנסחות טובה וארוכה בסיכום אף אחד לא יודע בקהילה הרפואית על הקורונה וזה מחייב התנהגות אחרת צנועה יותר של כל מערכת הרפואה! ואולי בגלל זה באה הקורונה לעולם אבל המערכת הרפואית ובראש הרופאים כולל פרופסור רביד לא לומדים את הלקח ולכן האמון ברופאים וברפואה יורד. הגיעה הזמן באמת לצאת מן הקופסה לכל הרופאים ולחשוב אחרת ובעיקר לדעת שאנחנו לא יודעים הרבה ויפה שעה אחת קודם !