צרבת הנמשכת למרות טיפול נוגד חומצה במעכבי משאבת פרוטונים היא בעיה קלינית נפוצה עם גורמים אפשריים מרובים. הטיפולים הזמינים עבור צרבת עמידה לטיפול הם בעלי יעילות בלתי מוכחת והם מתמקדים בשליטה על הרפלוקס הקיבתי-וושטי עם תרופות המפחיתות רפלוקס (בקלופן), באמצעות ניתוח לתיקון רפלוקס או על ידי נוירומודולטורים המפחיתים היפר-סנסטיביות ויסרלית (דסיפרמין).
עוד בעניין דומה
מטופלים שהופנו למרפאות גסטרו-אנטרולוגיות של ה-Veterans Affairs בשל צרבת העמידה לטיפול במעכבי משאבת פרוטונים, טופלו באומפרזול במינון של 20 מ"ג פעמיים ביום במשך שבועיים לפחות. מטופלים שעדיין סבלו מצרבת עברו בדיקה אנדוסקופית, ביופסיה מהוושט, מנומטריה ושטית וניטור חומציות רב ארוצי, אינטראלומינלי. אם מטופלים אובחנו כסובלים מצרבל על רקע ריפלוקס הם עברו רנדומיזציה לקבל טיפול ניתוחי (פנדופליקציה לפרוסקופית ע"ש Nissen), טיפול תרופתי פעיל (אומפרזול יחד עם בקלופן וכתלות בסימפטומים – גם דסיפרמין) או טיפול רפואי ביקורת (אומפרזול ואינבו).
התוצא העיקרי שנבדק היה הצלחת הטיפול, שהוגדרה כהפחתה של 50% או יותר במדד איכות החיים של מחלת הריפלוקס הקיבתי ושטי (בטווח של 0-50, כאשר ציונים גבוהים יותר במדד הזה מעידים על סימפטומים חמורים יותר) שנה אחת מתחילת המעקב.
366 מטופלים גויסו למחקר (גיל ממוצע 48.5, 280 מהם גברים).בתהליך שקדם לרנדומיזציה הוחרגו 288 מטופלים: 42 מהמטופלים השתפרו משמעותית במהלך שבועיים של טיפול באומפרזול, 70 מטופלים לא השלימו את הפרוצדורות שדרש המחקר, 54 הוחרגו מסיבות אחרות ו-23 סבלו מצרבת על רקע בעיה ושטית אחרת ממחלת הריפלוקס ו-99 מטופלים סבלו מצרבת פונקציונלית ( לא על רקע רפלוקס, בעיה היסטופתולוגית, בעיית מוטיליות או בעיה מבנית). 78 המטופלים הנותרים עברו רנדומיזציה. היארעות הצלחת הטיפול הכירורגי (18/27 מטופלים, 67%) הייתה גבוהה באופן מובהק מהיארעות ההצלחה של הטיפול התרופתי האקטיבי (7/25, 28%, p=0.007) וגבוהה גם מהצלחת טיפול הביקורת (3/26, 12%, p<0.001). ההבדל בהיארעות ההצלחה בין הטיפול התרופתי האקטיבי לבין הטיפול התרופתי בקבוצת ביקורת היה 16 נקודות עשרוניות (רווח בר סמך 95% -5 עד 38, p=0.17).
לסיכום, עבור המטופלים שהופנו למרפאות גסטרו-אנטרולוגיות של ה-Veterans Affairs בשל צרבת עמידה לטיפול בחסמי משאבת הפרוטונים, ניתוח הנתונים הראה כי צרבת שבאמת עמידה לטיפול בנוגדי חומצה נמצאה רק במיעוט המטופלים. עבור קבוצת החולים המצומצמת הזאת, נראה כי טיפול ניתוחי היה יעיל יותר מטיפול תרופתי.
מקור:
Spechler SJ., et al. (2019) N Engl J Med, 381(16): 1513-1523